מ"איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן?" ועד ל"אפריקה!"

נרגשת ביותר אני מציגה את ההזמנה לבכורת אפריקה!, אותה קיבלו תומכי הסרט בהדסטארט.
בכורת הסרט תהיה ב-8.7 מסגרת פסטיבל תל-אביב הבינלאומי לסרטי ילדים ונוער.

Africainvitation

נותרו כרטיסים לרכישה לבכורת אפריקה!.

במסגרת הפסטיבל תהיה גם הקרנה נוספת לאיפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן? בסינמטק התל אביבי, לכל מי שהחמיצו שנה וארבעה חודשים של הקרנות רצופות ואו רוצים לצפות שוב.
את "איפה אלה קרי…" אפשר לראות ברחבי הארץ. איך עושים זאת? מזמינים אותי עם הסרט.
dvoritsh@gmail.com
052-3512025

פסטיבל הילדים והנוער הוא המאמץ של איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן? וגם של אפריקה!.
נחמד לדעת שיש בישראל איים ספורים בים ההתנכרות הממסדית שמסייעים לי, אוהבים אותי ותומכים בי.

אפריקה! מומן בעזרת תומכי הדסטארט. זה לא היה קורה בלעדיהם. שאר הכסף הוא מהחסכונות שלי, אותם השקעתי ב"איפה אלה קרי…", שחזרו אלי בזכות הקרנות הסרט. כלומר, בזכות כל ההזמנות וכל הצופים שהגיעו לצפות בו.

ועדיין, אין לכך תקדים, בן אדם חסר כל אמצעים (אני) שיוצר סרט(ים) בצורה כזו (ראו גם כדור בגב  אותו אפשר לשכור לצפייה ברשת).

וכמו שאמר לי חבר המעורב בעשיית הסרט: זו סטירת לחי בפרצופו של הממסד התרבותי, ההוכחה שאפשר להסתדר בלעדיו. לכן גם קולנוענים לא אוהבים אותך, את שומטת את הקרקע מכל התמיכה הממסדית שהם משוועים לה.

ופה אני רוצה לתקן. ממש לא. אני עושה זאת רק מחוסר ברירה. אם שתי הברירות הן ליצור סרט אחרי שקיבלת תמיכה ממחלקי הכספים או לא לעשות בכלל, אז אני מצאתי את הדרך השלישית: לא לחכות לחסדי שמיים, כלומר לגופים התומכים, אלא ליצור לבד.

זה מצריך כמובן המון המון החלטות ופשרות, שהרי מדובר בכל זאת בהפקה דלת תקציב מאוד. צריך לחשוב היכן מקצצים עוד, על מה מוותרים, ומה קורה עם רמת החיים שלי. על מה לא מבזבזים במירכאות יותר כסף כלל ואחסוך את פירוט אורחות הצנע של חיי.

מצד שני, תחושת ההכל לבד-לבד מעצימה ומשמחת לאין שיעור.

תחושת ה"לא משלנו" זו התחושה הדומיננטית בסיפור הזה. אני לא שייכת לשום קליקה, מקופחת או לא. אז מה, את חייבת להיות מהילדים המקובלים בכיתה? שאל אותי מישהו אחר, לא ולא, הסברתי, הכל עניין של כסף. של נאותות הפקה. לעבוד בתנאים כאלו זה מצד אחד נפלא, כי כל ההחלטות עלי, מצד שני, הפשרות, כמו שכבר כתבתי שתי פסקאות קודם.

נרגשת וחרדה לקראת הולדת האח הקטן של "איפה אלה קרי….", מקווה לראותכם בפרמיירה ובהקרנות שיבואו לאחר מכן.

איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן? | יוני 2016

יוני 2016 הוא חודש מאוד עמוס, מאחר שאני מתכוננת בו לבכורת אפריקה! שלי.
ובכל זאת, פיניתי בו זמן לכמה הקרנות של "איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן?" ברחבי הארץ, כולן בנוכחותי כמובן.

2.6, 9:00, בי"ס גרץ ת"א
8.6, 8:30, מכללת דוד ילין ירושלים
9.6, 19:00, עד 120, ראשל"צ
14.6, 20:00, עד 120, רמת החי"ל
20.6, עד 120, הוד השרון
22.6, 17:00, בארות יצחק (נדחה)

  • הלוח הוא בסיס לשינויים

להזמנות:
dvoritsh@gmail.com
052-3512025

כתבתי בפייסבוק

השנה מלאו 60 שנים לצאת הספר "נוריקו-סאן הילדה מיפן". לא סיבה למסיבה?
בשבדית נקרא הספר "אווה פוגשת את נוריקו-סאן" (Eva möter Noriko-san) ומכאן שהדגש הוא על היחסים בין התרבויות, בין הילדה השבדית ליפנית.
בגרסה השבדית יש סיפור מסגרת בגוף שלישי וסיפור פנימי ע"י מספרת בגוף ראשון. אווה ואמא שלה, כך נפתח הספר (ר' צילום) קוראות ביחד ספר בדיוני על יפן וזה הטריגר לכך שאווה טסה ליפן לפגוש ילדה בגילה, נוריקו-סאן.
– המפגש התרבותי בין השתיים מסופר ע"י אווה. כשאמא שלה שואלת אותה איך דיברה עם נוריקו-סאן, שהרי היא לא יודעת יפנית, אווה מתעקשת שכשהיא ביפן, היא יודעת לדבר יפנית. מהפרטים האלו וגם מאחרים אפשר להסיק שהמסע הוא המצאה ושהמפגש עם נוריקו-סאן הוא פרי דמיונה של אווה.
– האפשרות שילד ידבר בשפה שאינו מכיר מרמזת על רעיונות מהספרות הרומנטית, שהשפיעו מאוד גם על אסטריד לינדגרן, מחברת הספר. רק הספר הזה, מכל ספרי הסדרה, מתאר מפגש בין ילדים מתרבויות שונות. לא ברור למה. לפי אחד המחקרים אנה ריבקין-בריק ולינדגרן חששו שמפגש פרונטלי של ילדים מתרבויות שונות יאתגר את גבולות הנורמליות והנורמות המקובלות. אני חושבת שהכל עניין הפקתי גרידא ולא אידיאולוגי.
– כל הפרשנויות והקונפליקטים הללו לא קיימים בגרסה העברית כי לאה גולדברג, שתרגמה וערכה את הספר(ים) ביטלה את סיפור המסגרת.
– זה העמוד האחרון בעברית:
"…אבל הגיעה השעה לשוב הביתה. והנה אווה יושבת באווירון, מציצה בחלון אל נוריקו-סאן וקוראת: 'ובשנה הבאה את תבואי אלינו!'"
אך מה שקרה במציאות עם הביקורים ההדדיים עולה על כל דמיון וממשיך את הספר ביג טיים.

norikoswedishfirstpage

noricocoverswed

היה חם בירושלים היום, חם מאוד ועשיתי את כל הטעויות האפשריות ביורדי ממונית השירות לכיוון Hebrew Union College-Jewish Institute of Religion. כולה אפס מרחק, אבל ב-30 מעלות עם תיק מלא ספרים על הגב, זו הייתה קריעת ים סוף. הייתי בטוחה שלא אשרוד את מסע האלונקות הטיפשי שלי, אבל הנני כאן כדי לספר. הקולג', הנמצא ליד קינג דיוויד, קיבל את פני בשמחה עם קירות צוננים, מים קרים ושירותים צמודים, או להפך.
היום, בפעם הראשונה, באתי לספר רק על אנה ריבקין-בריק, בלי להראות את איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן? לקבוצת לימוד הנקראת "סוגיות חיים", קבוצת נשים מפענחת ולומדת. איכשהו, רק אתמול בלילה הבנתי שזו תהיה מעין הרצאה, אבל סביב שולחן, ועוד בל"ג בעומר.
מה עניין ל"ג בעומר לסיפורי, חוץ משריפות הענק שלבלבו היום בירושלים? או. אחת הסיבות לחוג החג היא שביום זה פסקה המגיפה שכילתה את תלמידיו של רבי עקיבא. ורבי עקיבא הרי החל ללמוד רק בגיל ארבעים וגם אני יצאתי לדרכי החדשה (שהחלה עם Velvet Underground יבדל"א) בחלוף עלומיי.
כמעט שעתיים וחצי נמשך המפגש המדרשי, או המדרש המפגשי וחיברתי בו את קורות הבלוג והקולנוע, אנה ריבקין שלא ילדה ואני, הביקור הראשון שלה בישראל והביקור השלישי בלפלנד, והראיתי קטע מראיון עם אחייניתו של דניאל בריק, בן הזוג של אנה וספרים מהסדרה שאיש לא מכיר, ובקיצור, צללתי עמוקות לחייה של אנה שלי (שלי? בצילום, בנעוריה, סלף פורטרט).
היקום החליט לגמול לי, ובדרך חזרה היה לי טרמפ עם אחת מהתלמידות, כך שהכל הסתדר. בכל פעם שנדמה לי שכבר עשיתי הכל עם הסרט, מתברר לי שטעיתי. כיף לטעות ככה.

anna1928MOMF 1999 018 151

בעקבות העניין שהתעורר בהרפתקה במדבר אחרי יציאת איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן? ולקראת יום עיון בחוג לארכיאולוגיה באונ' חיפה, היום הגיעו מהכריכייה הספרים שלא ראו פה אור ב-50 השנים האחרונות (הודפס ב-1966). כיפאק. מי שרוצה לרכוש את הספר בדיוור ישיר ממני – רק באזור ת"א – ולא צפוי לפגוש אותי במסעותיי ברחבי ישראל, מוזמן.

harpatka

1. כידוע, אני מתמוגגת לשמוע מצופי איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן? תובנות חדשות. אחה"צ הייתי עם הסרט בספרייה הציבורית שוהם, עם קהל מגוון של ילדים, הורים, סבים ואפילו ילדה גדולה כבת 60 שבאה עם אמה, שהקריאה לה את הספרים בילדותה:) הגננת של שוהם, שהייתה בקהל, אמרה שבעצם הספרים היו כמו הריאליטי של היום, ושהאמבט החם (שכשוכית!) מעץ מבית האח הגדול עונה 1 הזכיר לה את אמבט העץ של נוריקו סאן ואחותה, ושבפעם הראשונה שהגיעה ליפן, לפני 30 שנה, דבראשון חיפשה אחר אמבט העץ של נוריקו שלנו. צחקתי מההברקה המופלאה.
2. אני עוקבת אחר מגמות ותופעות מעניינות באשר להקרנותיי את הסרט ברחבי ישראל. עד כה התברר שכשאני צריכה להגיע לעין גדי פורצים שם שטפונות, ואילו היום מתברר שכשאני צריכה להגיע לעמק המעיינות תוקף את ישראל השרב. אז אחרי הנסיעה באוגוסט לקיבוץ מסילות בחום של 45 מעלות, אני נוסעת מחר לעין הנצי"ב כמעט באותה טמפרטורה, עם ההבדל הקל שאנחנו עדיין במאי. לא מדהים? ברור שכן.

 

צופה כותבת:

אלה קרי ונוריקו-סאן לא היו אף פעם גיבורות הילדות שלי. לא שהיו לי גיבורות. אז לא באתי לסרט עם נוסטלגיה וציפיות. התעניינתי לראות איך פיצוח המשימה הבלתי אפשרית לאיתור גיבורי עבר מתקדם. בשבדיה שמחתי על המפגש עם אווה שנראתה חמה וסקרן אותי לשמוע יותר על אלו שסבלו מהצילומים. הייתי מרותקת לעבודת הבילוש שעשית בדרך להגיע אליה ובכלל. המאמץ העצום שהשקעת והדרך אצה לך ליפן. ואיך שם הצלחת למצוא סיכה בערימת שחת. רציתי לראות את המפגש הראשון שלך עם נוריקו שאולי צונזר. חשבתי על דמעות. לא כקיטש, אבל האיפוק שלה אולי גם השפיע עלייך. הדרמה הייתה מעולה וגם הדרך שלך לספר ברקע. תודה לך על החוויה הקולנועית ומקווה שתצליחי להגיע לכל קצוות תבל
Gili Mazza

לצפייה בסרט החדש שלי, כדור בגב.

איך ליצור סרט דוקומנטרי עצמאי

יש פה, בניגוד אולי למה שאפשר לחשוב, תמיכה ביוצרים דוקומנטריים. כל מי שרוצה לעשות סרט יכול לעשות את זה.

הציטוט הזה שייך לנילי טל, דוקומנטריסטית מצליחה ורבת פעלים, שאמרה את הדברים בראיון הזה.

אני מסכימה איתה, אבל לא בגלל ש"יש תמיכה ביוצרים דוקומנטריים". כלומר בטח שיש. יש מי שמקבלים כספים ויש מי שלא. מי שיקבל תמיכה מגוף אחד, יקבל לרוב גם מאחרים. זוהי תנועת העדר.

טל צודקת במובן אחר לגמרי: כל מי שרוצה לעשות סרט יכול לעשות את זה. בעצמו. נותרו כמה שאלות תלויות באוויר. מה יהיה המחיר ומה יהיה מוכן להשקיע בכך.

אני הפכתי ליוצרת קולנוע עצמאית בעל כורחי. לא בגלל שבחרתי בכך. אין אישה קמה בוקר אחד ואומרת לעצמה "אני רוצה לעשות סרטים בלי לקבל שקל מהממסד". הו לא. ההכרה שאת במצב הזה מחלחלת לאט-לאט.
ואז יש שלוש אפשרויות: להמשיך להיאבק עד מוות, להגיש שלוש, עשר, עשרים, שמונים הגשות ולהתפלל לאלוהים; להרים ידיים ולהגיד, מה לעשות, לא נותנים לי, שלום וביי; או, האפשרות השלישית, שהיא המועדפת עלי, לעשות הכל לבד לבד.

ברור שאפשר לגייס אנשים, יוצרים אחרים, חברים ולבקש מהם לעבוד בדיפר (תשלום דחוי Deferred payment) עד ביאת המשיח ואו עד שמישהו מהממסד יתרצה ויזרוק כמה גרושים ואו להשקיע את הכסף שאין לך, או לקחת הלוואה, או לעשות מימון המון. אני למשל עשיתי זאת פעמיים, לשניים מהסרטים שלי. אחד, שכבר מלאו לו שנה וחצי כמעט, איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן? והשני, אפריקה! עדיין בעבודה. אני לא אומרת שזה קל. אני לא אומרת שזה פשוט. אני לא אומרת שההצלחה מובנת מאליה. אני אומרת שזו אפשרות, שגם היא מצריכה עבודה מרובה.

אחרי ההפקה המוצלחת של איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן? עם קסטינה תקשורת, שנהגה איתי באצילות ובשותפות מלאה שאין למעלה מהן, הבנתי שאת ההמשך אצטרך לעשות לבד. חברות הפקה לא משקיעות, כעיקרון, כסף בהפקות. בצדק. חברות הפקה יכולות לנסות לקבל כסף מהגופים הרלוונטיים, אבל אין להן מאות אלפי שקלים להשקיע בכל הפקה. לכן לא הייתה לי כל ברירה אלא להיות המפיקה של עצמי. אני סוליסטית בחיים בכלל, אז למה לא פה? אני מודה שאני נהנית מזה, אף שאני עושה עבודה של בין עשרה לעשרים אנשים.

זוהי מלחמת אין ברירה אם לאמץ מושג משדה אחר. אין מה לעשות, זה מה יש. כל אופציה אחרת לא תאפשר לי לעשות את מה שאני רוצה: סרטים דוקומנטריים. כך שבמובן הזה נילי טל צדקה: כל אחד יכול ליצור.

וזה בדיוק מה שאני מציעה לאחרים: רוצים ליצור סרט? אל תחכו לאיש. הרי מקבלי הכספים הם אחוזים בודדים בלבד ממגישי ההצעות ונימוקיהם של נותני הכספים לא בהכרח תלויים בטיב הסרט העתידי שלכם. אז יאללה, קדימה לעבודה.

הכי חשוב בעבודה על סרט (או על כל יצירה), זה להיות כל הזמן בתנועה. לא לחכות לכלום. ברגע שאתם מוותרים על ההגשות לקרנות ולגופים השונים פיניתם לעצמכם המון זמן. לא צריך לעסוק יותר בלעשות רושם ולשכנע שאתם מתאימים וראויים לקבל כסף מהממסד.

בזמן שהתפנה אפשר להתחיל לתחקר, לצלם, למצוא את הדמויות שלכם, למעשה כל דבר, שיוביל אתכם לקראת יצירת הסרט. אני לא אומרת שבאפס שקלים אפשר ליצור סרט, אבל אפשר לצמצם מאוד עלויות בעזרת עבודה עצמית. ברור שאם "אין לכם כוח" לעשות תחקיר ואו למצוא (דילגתי כמה שנים קדימה) שוק לסרט שלכם ואו לכתוב חשבוניות ואו ללכת לדואר, אין על מה לדבר. מי שבוחר ליצור לבד צריך להבין שהרבה מאוד תפקידים, רובם לא מאוד זוהרים או יצירתיים מחכים לו, ושהוא צריך לפתח כישורים לעשות אותם, גם אם לא בא לו.

איך לחסוך בעלויות, על מה חובה לשלם ואיפה אפשר להתייעל לומדים תוך כדי עבודה. אין יום שאני לא לומדת משהו. אין יום שאני לא עושה טעויות. אין. אבל אני משתדלת לא לחזור על אותה טעות פעמיים (וגם זה קורה, מה לעשות). מומלץ, זה אני חייבת לומר, למצוא כמה אנשים שאתם מסתדרים איתם בעבודה, שתוכלו לעבוד איתם פעם אחר פעם בשלבים מתקדמים: למשל מהעריכה והלאה.
באשר לצילום, מדובר במצב מורכב: לכאורה כל אחד יכול לצלם בעצמו, למעשה, לא תמיד זה מתאפשר. אבל אפשר לחלק את העובדה כך שלפחות חלק מהצילומים תעשו בעצמכם, בעזרת מצלמה ממש זולה שתרכשו לעצמכם. נניח מצלמת סטילס שמצלמת גם וידיאו באיכות שידור. בדוּק במאה אחוז. עובד.

אז המצב הוא כזה: כדור בגב, סרט קטן מאוד, No budget, כבר מוכן. הוא ישודר בבוקר יום הזיכרון בטלוויזיה, ולאחר מכן אעלה אותו לווימאו און דימנד. "אפריקה!", שכאמור תקצבתי בעזרת מימון המון, כלומר Low budget בשלבי עריכה מתקדמים.
בינתיים אני לא בלתי לחוצה משני הסרטים, גם מ"כדור בגב" וגם מ"אפריקה!", שהריני רוצה שיהיה מוצלח וחכם כמו אחיו הגדול.

התחושה הזו, של לחלוש על הממלכה הקטנה שלך היא מאוד כיפית. אני ממליצה.

זה היה על קצה המזלג. באריכות, ליוצרים, אני יכולה לפרט בהרצאות.
מעניין אתכם? בבקשה. פרטיי בצד שמאל למעלה, וגם פה:
dvoritsh@gmail.com
052-3512025
ברור שאפשר גם להזמין הקרנות של הסרטים.

איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן?/ פברואר 2016

בשעה טובה ושהחיינו, לוח הקרנות פברואר 2016 של "איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן?".

סינמטק תל אביב
כל שבת ב-11:30. בנוכחותי.
6.2.16
13.2.16
20.2.16
27.2.16

חוצה ישראל

2.2.16, 17:00, 18:30, בי"ס רמ"ה רמה"ש
3.2.16, פאבלמנט, צעירי שער הנגב.
שערהנגב

13.2.16, 20:30, אירוע פרטי, רמה"ש
14.2.16, 8:30, ביה"ס הדו-לשוני ירושלים
21.2.16, 20:00, מרכז קהילתי רוזין
22.2.16, 17:00, בית הבאובב, עין גדי נדחה עקב שטפונות
25.2.16, 20:00, כותר אלון ראשל"צ
29.2.16, 10:15, סל תרבות, שהם

מה עוד חדש בחיינו? ואיך אני מסכמת את ינואר, עם הפנים לפברואר?

אז ככה, הסתיים גיוס הכסף בהדסטארט ל"אפריקה!", אחיו הקטן של "איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן?"
הנה הפרויקט וכל העדכונים עליו.
בתחילת ינואר הייתי בשבוע צילומים באפריקה, ומשחזרתי התחלתי לערוך את הסרט.
בין היתר למדתי שבאפריקה אני אישה עשירה, שינוי מרענן בחיי!.

מקבץ פייסבוק

היילייטים מאירועי "איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן?" בינואר, שהיה חודש הילדים:

אלו הם חיי: אני מנהלת בעצמי, לבד לבד, הפקה של שני סרטים. האחד, "כדור בגב", הסרט על דוד שלי שנהרג בצבא ב-1957 בתאונת ירי איומה, אותו הפקתי וצילמתי וביימתי לבד ועכשיו אני עורכת אותו (כלומר עם עורך). והשני, "אפריקה!", אחיו הקטן של איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן? שהחלק השני של צילומיו הסתיים לפני שבועיים באפריקה עצמה, ואני כבר עורכת אותו (כלומר עם עורך) ותודה לתומכיו ב-הדסטארט – Headstart.
וחוץ מזה עסוקה בכל מה שעושה במאית/תסריטאית שהיא גם מפיקה ראשית של עצמה, וגם מפיקה בפועל וגם עוזרת הפקה וגם תחקירנית וגם מתאמת וגם פוגשת את מלחין הסרט לדבר איתו על עבודתו ומזכירה למעצב הגרפי שתכף יגיע תורו וגם מנהלת לבד לבד את הגיוס בהדסטארט וגם מזמינה לעצמה כרטיסי ביקור ואוספת אותם וגם מבקשת חשבוניות ששכחה לבקש מהטיסה לאפריקה, וגם הולכת לדואר לקנות בולים וגם מוציאה חשבוניות וגם מייחצנת, מפיצה ומשווקת את אחיו הבכור של "אפריקה!" ומתחב"צת איתו ברחבי הארץ. הכל הכל לבד לבד. מאוד גאה בעצמי אבל חיה על הקצה וחרדה מאוד ומוטרדת ודואגת ומקווה לעמוד בכל הציפיות.

את חצי היום הראשון ביליתי עם שלוש כיתות ג'-ד' בבית הספר למחוננים ולמצטיינים רמ"ה ברמה"ש, עם סדנת תחקיר על הסרט. על הבוקר, 8:15, הלם: אני מציגה את עצמי: "אני דבורית שרגל, הבמאית של הסרט הדוקומנטרי שעליו נדבר היום…., מיד מצביע יואב, בן שמונה, כן? ואומר לי: "גם אני במאי דוקומנטרי, אני עובד עכשיו על חמישה סרטים, זה עולה המון כסף ואני מחפש משקיעים".
אני: [פה פעור]
אני ([מתעשתת]: "על מה הסרטים שלך?"
יואב, בן שמונה, כן?: "סרט אחד על ג'ון קנדי, אני עובד על התחקיר מאוקטובר האחרון. סרט שני על סבא-רבא שלי שהיה חייל בצבא הפולני במחה"ע השנייה, אני משתמש בספר שהוא כתב, לא באינטרנט".
נו, ואני עם נוריקו-סאן שלי.

* איך התנהלה סדנת התחקיר עם המחוננים הבוקר?
ובכן, כיתות ד'-ה' היו משעשעות ונעדרות התמימות של כיתות ג'.
הנה מגוון מההצעות שהעלו בפני לשאלת התחקיר שהתבקשו לענות עליה: איך למצוא את הילדים מהספרים?
– לפנות ל"אבודים" ("אבל אמרתי את זה בציניות")
– לשכור חוקרים
– להמציא מכונת זמן קדימה, ישר לסרט שלך שנראה בשבוע הבא
– לעשות טלפון שרשרת: להגיד לבנאדם אחד שאנחנו מחפשים את הדמויות ושיעביר את זה הלאה
– לפרוש מהמקצוע
– לשחד אותך (כדי שאספר להם)

דמויות שהילדים היו רוצים לפגוש:
– אלן טיורינג, צ'רלי צ'פלין, הלן קלר, גיבור סרט על העלייה מאתיופיה, מג מארץ' מ"נשים קטנות", אן שרלי, "האסופית"
—-
שאלות ששאלו אותי:
– האם יש לי כיסא במאי בבית?
– ומגאפון?
– וכובע ברט?

בקשות שביקשו ממני:
לביים סרט דוקומנטרי על:
– גיבורי "גאליס"
– גיבורי "החממה"
ב-2.2 יצפו בסרט עם הוריהם שישמעו על סדנאונת התחקיר.

בגלל הטרור התרבותי בטלוויזיה הישראלית איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן? לא ישודר בה. כלומר, המיליונים שלא צורכים תרבות דרך סינמטקים/ ספריות/ קיבוצים/ מתנ"סים, שזה מיעוט מבוטל ביחס לשאר, לא יוכלו ליהנות מהסרט. מצער, נכון? נכון. תגידו תודה לכל מי שאתם משלמים להם הון מדי חודש, אנשים שחושבים שהם מבינים בתרבות ויודעים מה הצופים שלהם אוהבים וצריכים (בעקבות שיחת טלפון בה "הסבירו לי" למה הסרט "לא מתאים" לטלוויזיה לדעת "קובעי הטעם". איככככס). מצחיק, זה קרה בדיוק אחרי שהצופים אתמול בסינמטק שאלו אותי מה הם יכולים לעשות כדי שהסרט ישודר בטלוויזיה ואני נפנפתי בידי בביטול ואמרתי שכלום לא יעזור. עכשיו ברור למה צריך לתמוך בקולנוע דוקומנטרי ישראלי עצמאי?

* אחרי הסרט והשיחה בשבת בסינמטק, ניגשה אלי אחת הצופות כשעיניה אדומות ואמרה: "בהתחלה צחקתי, אחר כך בכיתי עד סוף הסרט, ואני לא יודעת למה, כי היה הפי אנד. פיצחת פה משהו…"
עניתי: "בכית כי החיים עצובים, אבל רציתי לתאר אותם עם הפי אנד".
ואז שאלה אותי: "אפשר לחבק אותך? את מתחבקת עם זרים?" אמרתי, "התרגלתי:)" והתחבקנו.

יום מרגש במיוחד עבר עלי בהפנינג לספרות ילדים במכללת דוד ילין שבירושלים. וזה למה? כי הייתי שם לפני שנתיים וחצי, בסתיו 2013, ממש אחרי שחזרתי מיפן, כשאיפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן? היה בשלבי עריכה ראשונים. היה אירוע מסעיר גם אז. מה לעשות, יש מקומות שהאנרגיות שלהם טובות באופן מיוחד. זה תלוי, אני חושבת, גם במארגני האירוע. או במילים אחרות, Renana Green-Shukrun.
היום הראיתי את הסרט לקהל אחר, סטודנטים להוראה, ושמחתי להיווכח שחלק מהם מכירים את הספרים גם בלי התיווך שלי. סיפרתי להם בין היתר על המפגשים שלי עם ילדים ברחבי הארץ, ועל סדרת ספרי ילדי העולם הקלאסית, ועל כך שילדים שואלים אותי שאלות כמו מבוגרים, אבל קצת אחרת. חלק מהם שואלים אותי אם מה שהם רואים בסרט זה אמיתי, ואם באמת הייתי במקומות האלו בסרט ופגשתי את הילדים, ואיך זה שהשיער שלי נראה אותו דבר גם בסרט וגם בחיים. היום שאלו אותי (לא ילדים) אם באמת רציתי להיות סוכנת חשאית כמו שאני מספרת בסרט והתשובה היא כן, רציתי להיות סוכנת מוסד מיד אחרי שהשתחררתי מהצבא אך נופנפתי תוך שניות.
צופה אחת אמרה לי, לפני שמיהרתי לרכבת הקלה, שיש לי כוכבים בעיניים. בחיי.
יש מצב שכל שיחתי עם הקהל תועלה לרשת מתישהו.
אחה"צ פגשתי את נטנטושי המהממת בת השמונה ("בעוד 16 יום"), הילדה שהיא הטריגר לסרט, וסיפרתי לה על כל השיחות שלי עם הילדים, ועל השאלות שלהם. טושי אמרה לי שגם לה יש שאלה, כאילו היא הייתה במפגשים האלו, "אבל זו שאלה מסובכת ואולי אני צריכה לשנות לה את המילים קצת". נתתי לה חמש דקות לערוך את השאלה המסובכת, ובסוף היא שאלה אותי:
"יהיה סרט המשך לסרט ההמשך?"
עניתי שזו באמת שאלה מסובכת, ושתיתן לי קודם לגמור את סרט ההמשך, וגם סיפרתי לה על ילדה משהם ששאלה אותי אם אני לא מפחדת שסרט ההמשך לא יהיה מוצלח כמו הראשון, ועניתי לה שבטח שאני מפחדת!

קיבלתי עשרות מכתבים כמו אלו שאביא מיד במהלך השנה++ שחלפה מאז נולד איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן?, זה לא מובן מאליו שאנשים כותבים. הרוב יסתפקו בלהגיד לי תודה אחרי ההקרנה, בפייסבוק או בפגישה מקרית. לפני שבוע פגשתי סופרת אהובה אותה אני מכירה מימיי בעיתונות, שסיפרה לי שצפתה בסרט כבר מזמן עם בתה וכמה התרגשו והודתה לי. אם תשאלו ממה אני חיה, התשובה היא מתגובות כאלו. הנה המכתב האחרון מהשבוע:

דבורית שלום
נכחתי בהרצאתך ובהקרנת סרטך המרגש.
הרגשתי שהענקת לי מתנה של ממש. חלק משמעותי של ילדותי הוחזר לי ושעות של התרפקות על הספרים הללו ובעיקר אלה קרי וקורותיה שהדהדו דרך סיפורייך המרתקים ובאמצעות הסרט המרגש.
החזרת לי והחיית בי מחדש את השעות הרבות בהן שימשו לי ספרים אלה ואחרים חברי אמת, שערים לעולמות אחרים, מסקרנים ורחוקים כל כך ועם זאת נגישים, נוגעים וקרובים להפליא.
הגשת את הדברים בהומור ובצניעות כה רבה בהתחשב בעבודת המחקר המונומנטלית והסיזיפית שערכת בנחישותך כי רבה, ובתוצאה היפהפייה שהשגת.
אני מאחלת לך הצלחה במסעותייך לאפריקה, ונחושה לרכוש את הספרים ולהעבירם לנכדי, לשמר ולטעום בצוותא עימם במעט מניחוחות תקופה שלא תחזור.
בהערכה מרובה,
בהתרגשות ובתודה מקרב לב,
א'

רק נחתתי מאפריקה בשבת לפנות בוקר, השלמתי שעות שינה, והבוקר טסתי לשהם, אוקיי, לא טסתי אלא נסעתי, ובכ"ז. זה היה מרתון מרגש של כיתות ג'-ד', שלוש הקרנות רצופות במסגרת סל תרבות ארצי, והיה כיף לספר לילדים על הספרים המצולמים ולשמוע אותם שואלים ומדברים על סרט. ילדה אחת אמרה לי ש"איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן? יותר יפה מסרטים לילדים", אז הסברתי שזה גם סרט לילדים, זה סרט לכו-לם. ילדה אחרת אמרה לי שהסרט היה "גם כיף וגם קשה", כי היה לי נורא קשה לעשות אותו. סיפרתי שנהניתי גם כשהיה קשה. ילדה נוספת שאלה אותי אם לא התבאסתי כש"חתכו לך את הסרט, כי צילמת כל כך הרבה", אז הסברתי להם מה זה עריכה; עורכת הדין העתידית בת התשע (ככה הוריה רוצים), או העיתונאית/ דוקומנטריסטית לעתיד הסבירה לכולם מה זה סרט דוקומנטרי, והחמיאה לי על התחקיר ורואה החשבון העתידי שאל אותי מאיפה הכסף?

* שיעור בסווהילית:
אסנטה (סאנה) – תודה (רבה)
קריבו – וולקאם
ממבו – מה עניינים
האקונה מטטה – סבבה

אפריקה

מלון

כך הפכתי לאישה עשירה באפריקה

חזרתי מאפריקה, שם צילמתי את הסרט שלי, "אפריקה!", סרט ההמשך לאיפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן? לו מתנהל ממש בימים אלו מבצע מימון-המון.

במהלך השהות הקצרה שלי באפריקה הבנתי שאם יש מקום אחד בעולם בו אני יכולה להיחשב כנראה לאישה עשירה הרי שהגעתי אליו. אפריקה.

המשכורת הממוצעת (במדינות מסוימות) היא 100$ בחודש. אין פלא, אם כך, שפיזרתי שם דולרים לרוב. להגיד "פיזרתי" זה לא ממש מדויק. נכון יותר יהיה לומר: התבקשתי לעשות זאת.  יש מיליונים שזקוקים לעזרה. ואני, כמתברר, זו שתפתור אינספור בעיות בכמה ימים, כך הסבירו לי. דולר פה ודולר שם, כך אציל את היבשת. אבל אני חייבת לומר שההרגשה נפלאה: אם יש לי כסף שאני יכולה לחלוק עם אחרים מבלי שייגרע מפתי, אז למה לא. אם שישה דולר יכולים לעזור לאישה אחת במשך חודש שלם, אז אין בעיה מצדי. להפך!

אני מבינה שהכסף שנתתי בנסיבות שונות ולעתים גם משונות לאנשים באפריקה יכול לשנות את החיים של רבים למשך כמה חודשים. אז אם איכות החיים שלהם או של ילדיהם תשתפר בזכות דולרים ספורים ממני, סבבה. או, האקונה מטטה בסוואהילית.

במהלך אחד הפיזורים הללו שמעתי שמחברות ועפרונות עולים הרבה כסף שם (יחסית, נו). אם הייתי יודעת זאת מראש, חי נפשי שהייתי ממלאת את מזוודתי במחברות ועפרונות מכל הצבעים והמינים, כולל מחקים ומחדדים ועטים צבעוניים, עוברת מבית לבית ומחלקת אותם.

IMG_citycenter
קניון מפואר במרכז העיר. הכביש הבנוי לא מובן מאליו. ברוב מקומות היישוב יש דרכי עפר זרועות באבנים

ואם מישהו חושד שאני יושבת על הררי כסף וסתם מתבכיינת ביומיום, הנה תיקון קל: הכנסותיי הן הרבה פחות מהממוצע במשק כעת.

זה מעניין, המצב הזה, כי בטוח יש אנשים בסביבה שאני חיה בה, שהכסף שאני מבקשת כתמיכה בהפקת הסרט שלי, "אפריקה!", שווה ערך עבורם לכסף שאני נתתי באפריקה, שלא שינה במאומה את מצבי, אבל עזר לרבים.

כלומר, יש כאן פירמידה של נתינה וכל אחד יכול לעזור במשהו לאחר, שצריך משהו קטן יחסית. לא רעיון יפה?
נו, אז למה לא ליישם אותו?
יישמתם? מצוין, ספרו על כך לאחרים.

"איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן?"/ ינואר 2016

שנה חדשה, לוח חודשי חדש, והנה אנחנו בינואר 2016. החודש יש המון אירועים לילדים והשמחה גדולה.
בשליש הראשון של ינואר לא אהיה בישראל.
אטוס לצילומי "אפריקה!" עם הצלמת תמר בן חיים, ובינתיים אשמח אם תתמכו במימון-המון של הסרט.

תיק עיתונות

– טיים-אאוט על גיוס ההדסטארט ל"אפריקה!".
– שין שין בסלונה.
– טייסת קמיקזה – nrg.

מחפשים אותי?
dvoritsh@gmail.com
052-3512025

כל ההקרנות החודש הן בנוכחותי.

סינמטק ת"א
2.1, 11:30
16.1, 15:30
23.1, 11:00
28.1, 17:00 (ימי חמישי לכל המשפחה)

חוצה ישראל

1 בינואר, 22:00, מועדון חברים געש
10 בינואר, בוקר, סל תרבות, שהם
11 בינואר, 20:00, ספריה אזורית בני ראם, מ"א נחל שורק
13 בינואר, בוקר, סל תרבות, שהם
14 בינואר, בוקר, מכללת דוד ילין, ירושלים
דוד ילין
16 בינואר, 11:00, בית הלוחם, ת"א
18 בינואר, 8:30, גמלאי רחובות
19 בינואר, בוקר, בי"ס רמ"ה, רמה"ש
19 בינואר, 19:00, הספרייה בעומר
20 בינואר, בוקר, סל תרבות, שהם
26 בינואר, בוקר, בי"ס רמ"ה, רמה"ש
27 בינואר, בוקר, סל תרבות, שהם
27 בינואר, 16:30, עין גדי
שני האירועים האחרונים נדחו בגלל פגעי מזג האוויר
* הלוח כפוף לשינויים

מאירועי דצמבר

ומה עוד קרה במהלך דצמבר בהקרנות "איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן?"
את הצילום הזה קיבלתי ממיכאל לוי, שהגיע להקרנת הסרט בספרייה העירונית בערד, שם היה אירוע מצוין ביותר (והנה דיווח על האירוע).

arrrad

אני מצרף צילום שלי ושל ילד נוסף שהיה בזמנו בקיבוץ, אפריים, שמשפחתו הגיעה לנאות מרדכי מקוצ'ין. התמונה הזו פורסמה בזמנו בשער של דבר השבוע. כוונתה של אנה ריבקין-בריק (אליבא דהוריי) הייתה להציג לעולם את קיבוץ הגלויות של אותם הזמנים. בבית הוריי הייתה גם תמונה שצולמה בתערוכה בארה"ב בה רואים שחקנית אפרו-אמריקאית מפורסמת צופה בצילום הזה.

לשמחתי מצאתי אישוש לדברים בקטע המדבר על הצילום הזה, בקטלוג תערוכה של אנה ריבקין-בריק:

מיכאלוי

ומה היה במודיעין? הנה בבקשה.
modiin
צילום: יעל בן-דרור

החודש גם ציינתי את יום השנה ה-45 למותה של אנה ריבקין-בריק.

annasgrave2015
לייה ומיקה שומעות על אנה ריבקין-בריק (וגם מניחות פרחים על המצבה).

ומה היה במעגן מיכאל, אוניברסיטת תל אביב ועין השופט.
ובערבה, ובבר אילן. וסטודנטים מצטיינים לחינוך ומושב אביגדור ומגמת תקשורת בתיכון גולדה.

"אפריקה!", סרט המשך ל"איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן?"

בעוד אני ממשיכה את המסע עם "איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן?" ברחבי הארץ (וזה הלוח שלו לדצמבר 2015), אני עובדת על סרט ההמשך שייקרא "אפריקה!", שם זמני, ויעסוק בגיבורה האהובה מאפריקה.

כדי לממן את יצירת הסרט פתחתי במימון המון בהדסטארט. ופה כל הפרטים והדרכים להביא את "אפריקה!" לאקרנים. תודה על שיתוף הפעולה, ועדכונים יבואו בהחלט בבוא העת.

Africa! from dvorit shargal on Vimeo.