10 דברים על רומניה, כלומר בוקרשט

אני נמצאת כאן כבר כמה ימים. בוקרשט לא הייתה אף פעם ברשימת היעדים המועדפים עלי לחופשה, אבל הוזמנתי לכנס הבלוגרים הבינלאומי הראשון שנערך כאן, אז נסעתי. על הכנס כתבתי פה ופה ופה ופה ופה ופה, למי שבמקרה לא מגיע לשם. בקיצור, כמה תובנות חפוזות, של מי שמגיעה לעיר on a mission, ולא ממש חווה אותה מנקודת המבט של תיירת מהמניין.

WBFdvorit

Photo: Dana Popa

1. סיגריות א'. מותר לעשן, והרומנים מעשנים בכל מקום ואתר, אף שעל קופסאות הסיגריות שלהם מופיעים, בנוסף להצהרות הידועות על הסכנה שבעישון, גם ציורים/תצלומים מפחידים במיוחד של גרוגרות מלאות גידולים וכנהלאה. לא מזיז להם. כך שבילוי של יומיים עם אנשים המעשנים בלי הפסק הפך אותי למעשנת בעל כורחי. תל אביב היא גן עדן מהבחינה הזו, כך מתברר.

2. סיגריות ב'. מילא הרומנים מעשנים, ניחא, אבל הבלוגרים, הבלוגרים הפעוטים, רובם בני 30 ומשהו, חלקם פחות, מעשנים בלי הפסק. הייתם מצפים ממתקני עולם, מצילי סביבה ואלו הדואגים להגן על ההמונים ולמנוע עוולות חברתיות להיות מודעים? לא לא לא. פשוט לא. בכל רגע נתון הם שולפים קופסאות.

3. פקקים. בוקרשט פקוקה מהבוקר עד הלילה, בלי הפסק. אף שיש פה אוטובוסים וחשמלית, כלום לא זז. תל אביב הפקוקה בשעותיה הקשות היא גן עדן לעומת בוקרשט בשעותיה הקלות. וזה למה? אין בעיר כמעט קטנועים. ואף לא אופניים. במשך כל הימים בהם הסיעו אותנו ממקום למקום באוטובוס ראיתי אופנועים ספורים ברחובות. על כף יד אחת אני יכולה לספור אותם. אבל ממש. כשאני נזכרת בכל שורות הדו גלגליים העומדות בתל אביב תחת כל רמזור מעונן, אני רואה את ההבדל העצום. למה לא מעודדים פה את התופעה? לא יודעת. קל וחומר אופניים. אף זוג אחד לא ראיתי פה לרפואה. לא קשור ולא מתגלגל. כלום.

4. בשרים. בשפע והמון. אף שאם מתאמצים אפשר לגרד פה ושם איזה סלט או פיצה צמחונית. כלומר בסופו של דבר בהחלט דאגו לצרכיי המועטים. האוכל, רובו ככולו כבד. המון בצקים ממולאים, וכאלה. באשר לאלכוהול, לא פחות משמעשנים פה, גם שותים, הרומנים כמו גם הבלוגרים. חיי שתי הישויות האלו ידועים כקשים עד בלתי אפשריים. אני לא יכולה להביע את דעתי על האלכוהול, מאחר שהשתדלתי להיצמד ליין ולא להציק לגופי עם כל מיני תזרימים שבהם 70% אלכוהול.

5. יופי. ליווה אותנו מקבץ לא ייאמן של נשים יפות עד יפהפיות. על אמת. מצד שני, אין לי אפילו מילה טובה אחת לומר על יפי תוארם של הגברים ברומניה.

6. שפות. מי שליוו אותנו היו סטודנטיות לשפות. כך שנוצרה הרגשה שכל הרומנים דוברי אנגלית שוטפת, הולנדית מהממת וגרמנית מדהימה, שלא לומר ספרדית. כך היה בשיחות עימן, וכך גם במהלך התרגום שלהם (היו גם כמה מתרגמים) את הכנס למי שלא דיברו או הבינו אנגלית. בהחלט תופעת טבע.

7. אירוח. אולי בחרו באנשים נעימים במיוחד אבל הסברת הפנים שלהם הייתה פשוט מדהימה: דאגה אינסופית לכל צרכינו, מהתחלה ועד הסוף.

8. המוני מוכרי פרחים יש פה בכל קרן רחוב. ליתר דיוק מוכרות פרחים, נשים מבוגרות עם מטפחות על הראש, בדיוק כמו שהייתם מצפים לראות.

9. היכל (ארמון) הפרלמנט, אותו בנה צ'אוצ'סקו ירום הודו, כדי לכנס שם את כל הוועידות המקומיות והכלל עולמיות. אלפי מטרים רבועים, אולמות ענק מרופדי שטיחים ונברשות עצומות. כמה עלה ההיכל הפלאי הזה? עוד לא הגיע הזמן לגלות, כך אמרה לנו המדריכה. אבל חפשו בגוגל, יש כמה וכמה הערכות.

10. אינטרנט חינם בשדה התעופה, בזכותו יכולתי לעדכן.