בדרך לצד השני של פסי הרכבת

מצאתי דירה מבחינתי, ההגדרה של בית צרה באופן מחריד, מביכה אפילו, נטולת כל פאתוס או רגש. בית זה ארבעה קירות, המקום שבו אני גרה. אני ורק אני. מאז ומתמיד, כילדה בת 15 כבר דמיינתי את הבית שלי, ואת הכיף בכך שיהיה לי בית משלי. לא במובן של רשום בטאבו על שמי, אלא כמקום בו אוכלהמשך לקרוא "בדרך לצד השני של פסי הרכבת"

קופצת למים בלי מצופים

לחיות את חייה הוא הפסיכיאטר הווירטואלי שלי. פתחתי את הבלוג כדי להתמודד עם התסכול של דבורית מההצלחה של ולווט. זה היה באפריל 2006, כמה חודשים אחרי שולווט השתוללה בחוצות הרשת, וזהותה לא הייתה ידועה לאיש בתקשורת ובכלל. שמחתי מאוד מאוד כשאורי ברוכין, מנכ"ל ויו"ר דירקטוריון רשימות חזר אלי ואמר לי שכן, הוא מקבל אותי להיכלהמשך לקרוא "קופצת למים בלי מצופים"