דרושה תמיכה טכנית לבלוג

אוקיי, טכנית, אבל גם נפשית.
החיסרון המרכזי של בלוג בוורדפרס הוא שאם בעלת הבלוג לא נחנה בכישורים טכניים, אמממ, סבירים ומעלה, חייה יכולים להיות קשים. לעתים היא אפילו ממש לא יכולה לחיות את חייה בשל כך.

מה אני מחפשת?
מישהו/י שיכול לבצע תיקונים קטנים וגדולים (למשל הרסס הדפוק מולווט שכבר מונח ככה יותר מחודשיים), להציע לי שפצורים ושינויים, לענות על שאלות: למה, למשל, אני לא יכולה להגדיר פתאום פסקה אחת בלבד כציטוט, וכנהלאה.
לעתים השאלות שלי יהיו מטומטמות על גבול הפיגור, ולעתים יותר אינטליגנטיות.

כמה תשלמי?
כמה שצריך (אבל תוך התחשבות, עוד לא התעשרתי, לצערי).
נראה לי שההסדר הסביר הוא על פי שעות.
אשלם שוטף פלוס אפס: ברגע שתגיע אלי החשבונית.

אילו תכונות אישיותיות נדרשות מהתומך/ת?
הדרישה המרכזית שלי היא זמינות: אני לא יכולה לסבול שלא עונים לי על מיילים.
טווח של 24 שעות לתשובה ותחילת תיקון נראה לי סביר, כי אני יודעת שאנשים לא עומדים דום ומחכים לפקודתי.
אם אפשר פחות, מה טוב.

מתי תחילת העבודה?
אתמול.
המייל שלי כתוב ביצירת קשר, פה מימין, או דרך מייל הולווט.
תודה מראש.
אפשר גם להעביר את זה הלאה.

עדכון:
שלישי, 4 באוגוסט: נמצא תומך נדיב וסבלני (עד שיימאס לו ממני).
את התוצאות אפשר לראות בטורצד. כלומר: הכל פיקס.
תודה רבה לכל הפונים. פרטיכם עימדי לעד. עוד נדבר.

קופצת למים בלי מצופים

לחיות את חייה הוא הפסיכיאטר הווירטואלי שלי. פתחתי את הבלוג כדי להתמודד עם התסכול של דבורית מההצלחה של ולווט. זה היה באפריל 2006, כמה חודשים אחרי שולווט השתוללה בחוצות הרשת, וזהותה לא הייתה ידועה לאיש בתקשורת ובכלל.

שמחתי מאוד מאוד כשאורי ברוכין, מנכ"ל ויו"ר דירקטוריון רשימות חזר אלי ואמר לי שכן, הוא מקבל אותי להיכל הקודש.
קשה לתאר את כל שעבר עלי במשך השנים האחרונות. מאפס ידע בתרבות ובחיי הרשת הפכתי למי שלא יכולה לחיות בלעדיה אף לא יום. הכתיבה, הקריאה, התגובות, ניהול הבלוג, הבלוגים, האינטראקציה עם אנשי רשת אחרים, הם גורם דומיננטי בהוויה שלי כאדם כותב ומתקשר עם הסביבה.

אחרי שהתנסיתי כמעט בכל פלטפורמות הכתיבה הקיימות בישראל, ולאורך זמן, הגיע הרגע בו החלטתי שאני רוצה לעשות את זה לבד, במקום שהוא רק שלי, שאני אעצב ואקבע את רוחו מאלף ועד תו. את וורדפרס אני מכירה משלב א' של יחסיי עם המארקר, עוד טרם הוקם הקפה. אחרי שלמדתי להכיר ולחבב אותה, סימנתיה כזו שאיתה אני רוצה לבלות את שארית חיי עלי רשת.

ועכשיו לא נותר אלא למצוא את האדם שיוכל להקים לי את הבלוג. בטיפשותי חשבתי שאוכל לעשות זאת לבדי. אז זהו, שלא ממש. צריך איש מקצוע שיסייע. לשרון גפן, שבנתה ועיצבה לי את הבלוג הגעתי דרך המלצה של חברה מהרשת.

כן, כמו שכבר סיפרתי, את כל האנשים החדשים בחיי אני מכירה מהרשת. עם שרון לא דיברתי אף פעם קודם לכן, לא התכתבתי, לא טקבקתי ולא סימסתי. סתם לא יצא, התנהלנו בדרכים מקבילות.

פניתי אליה במייל, סיכמנו את התנאים, ותוך כ-85 חילופי מיילים (מי סופר? ג'ימייל) הוקם הבלוג. באמצע דיברנו פעם אחת בטלפון. אפשר לומר שהבלוג הוקם תוך חמישה ימים ברוטו, שיחה אחת וכמה עשרות מיילים.
אחחח, הטכנולוגיה.

זהו, ההרגשה היא כמובן כמו של מחברת חדשה וריחנית בבית ספר.

נראה לי שאמשיך להשתמש בבלוג הזה לסיפוק כל צרכיי הכתיבה והתהודה והאינטראקציה שלי עם העולם לעדי-עד.
איזה כיף. אני מה-זה שמחה, ותודה לשרון שהביאתני עד הלום.
*
וגם לאנשי המזבלה שקנו לי את הדומיין.
איך מוסיפים תמונה/אייקון/משהו לטוקבקים?
מפה. זה ממש פשוט.