רישיון לערוג

מה שצריך היה לקרות לי בגיל 16 בעולם אוטופי קרה עכשיו, לא מעט שנים לאחר מכן.
יש לי רישיון לאופנוע. קטנטון, פעוטון, אבל רישיון אמיתי, כמו של גדולים (בני 16). זה לא היה קל, זה היה מאוד קשה ומלא תקלות ועניינים ובכיות, אבל עשיתי את זה בנחישות ובאובססיה, כמו שאני יודעת כשאני רוצה משהו מאוד מאוד מאוד.

הכל התחיל פה, עם סיפור התיאוריה המורכב.
אחר כך היו המון המון שיעורים. חלקם הלא מבוטל מיותרים.
או-אז היה טסט ראשון, בו נכשלתי, עובדה שהובילה להתמוטטותי המוחלטת ולשיבזון בן יומיים.
אחר כך הייתה תאונת היד השבורה.

זה המקום לציין, בחשיפה ראשונה, שזה קרה לי על המגרש במשרד הרישוי בחולון, לפני הטסט השני. נפלתי, עשיתי את הטסט, הגעתי לחדר מיון, נכשלתי.

אחרי שבועיים של גבס+מלחמה ברשויות, הגעתי ביום שלישי האחרון לטסט השלישי ועברתי.
אני כותבת כלאחר יד "עברתי" אבל רישיון היה אחד מאבני הנגף שלי כל החיים, לא תיארתי לעצמי שאי פעם אצליח לעבור את שני המבחנים הללו, תיאוריה וטסט. לא בגלל שאני מפחדת לרכוב/לנהוג, בכלל לא, אלא בגלל מורא הבחינות וההצלחה המזערית שלי בהן כל חיי. אז למדתי הרבה, הרבה יותר מכל בן אנוש שאני מכירה, אבל אני אחרי זה, ואני, כמה שזה יישמע מוגזם או דרמה-קוויני, מתהלכת כבחלום. לפעמים באמת הייתי מתעוררת מחלומות בהם נהגתי, והבאסה הייתה גדולה.

אינפו: הרבה כסף עלה לי הסיפור. כל טסט עולה 510 שקלים (כולל שיעור כפול אותו עושים לפני כן, על המגרש בחולון ובמסלולי הטסט) + אגרה – 120 ש'. כלומר, שלושת הטסטים עלו 1,890 ש'.
כל שיעור עולה 80 ש'. לא, על השאלה כמה שיעורים עברתי אני לא רוצה לענות. אפילו לא לעצמי. לידע כללי, הממוצע הוא עשרה.

בין הטסט הראשון לשניים האחרים החלפתי מורה. המורה השני בו בחרתי (איציק ל"אופיר") מלמד ביפו, ליד בלומפילד, על מגרש שנראה אחד לאחד כמו המגרש החולוני (חשוב מאוד!), והשיעורים נערכים במסלולי הטסט השונים.

מסקנה קריטית (לאנשים שלא נחנו בכישרון מולד, או אפילו ביכולת בינונית, אלא למאותגרים קצת יותר): למדו במגרש הנראה כמו זה החולוני, ותרגלו את מסלולי הטסט האמיתיים.

ואני? אני באופוריה. משחזרת שובשוב את רגעיי הגדולים, כאילו הייתי רוקי הרץ על המדרגות, או מטאדור שהכניע שור זועם. וחי נפשי שאני לא מגזימה.

dvoritavra

שברתי… (3) – איכילוב משיב

שש שאלות היו לי לסיכום סאגת יד הנפץ.
שלחתי את הפוסט לדוברת ביה"ח, אביבה שמר, וקיבלתי תשובות מד"ר רוני גמזו, מנהל ביה"ח הכללי, מרכז רפואי ת"א.
אני חוזרת על השאלות ולאחריהן התשובות של ד"ר גמזו.

1. למה לא מציידים כל לקוח בצאתו לשלום בדיסק הצילומים שלו?
"מציידים כל לקוח שעושה בדיקת רנטגן אלקטיבית, לא דחופה מהמיון. אבדוק אם ניתן לעשות זאת. יש הבדל מהותי בין התפעול והמשמעות של שני המצבים".

2. למה רופאי קופות החולים לא יכולים להיכנס לתיק הצילומים או לכל בדיקה אחרת באיכילוב?
"מבחינת סודיות רפואית זה לא פשוט. אינך רוצה שכל בדיקה שלך תגיע לכל רופא. יש לזה ודאי פתרון טכני אך מורכב. נבחן זאת. רופא של כללית יכול לראות בדיקות שנעשו בביה"ח של כללית, זה אותו גוף".

3. למה גובים על השירות הזה 50 שקלים?
"בתעריפון משרד הבריאות זה עולה יותר אבל קבענו סכום נמוך יותר. צדק מי שכתב ב-talkback שהדיסק הראשון הוא ללא תשלום, זה נכון למי שמגיע לבדיקת צילום בלבד כבדיקה אמבולטורית. הגישה לצילומים בחדר מיון דומה לאשפוז ואיננה כלולה. נבדוק שנית גם את המדיניות שלנו בעניין זה".

4. מה זה "קרן מחקרים"?
"לבתיה"ח הממשלתיים מערכת תפעולית נוספת פנימית שנקראת תאגיד הבריאות, קרן מחקרים לשעבר. השם הזה צריך להיעלם מהעולם. בכל מקרה הכל איכילוב, ורק איכילוב".

5. איפה למדו האורתופדים של המיון אם הם לא יודעים לאבחן שבר?
"צר לי מאד על האבחון השגוי ע"פ דבריך, אנחנו נוכל לבדוק את המקרה את תמסרי לנו פרט מזהה".
(אממ, יש לי יסוד סביר להניח שהקלדת הצירוף "דבורית שרגל" במחשב ביה"ח תניב תוצאה אחת בלבד. סזאם – היפתח).

6. מה מוסר ההשכל?
"מוסר ההשכל הוא שיש מה לשפר. העובדה היא שאנחנו מאוד רוצים לשפר. הכלי הוא הקשבה אליכם ועשייה מכוונת לשיפור. האמת היא שיש לנו מרכז רפואי מצוין שיש עוד הרבה מקומות בו לשפר. ונשפר!"

דברים שקשה לעשות ביד אחת

1. לעבור לאנגלית במחשב

2. לפתוח בקבוקים/ קופסאות/ מכלים/ משחת שיניים

3. להדליק גפרור

4. לאכול

5. לאסוף את השיער לקוקו

6. לחפוף

7. לקפל כביסה

8. לדפדף בעיתון

9. להחזיק ילד על הידיים

10. לחתל

11. לעשות צ'טורנגה דנדאסנה (תנוחה ביוגה הדומה לשכיבת סמיכה)

12. לתפור כפתור

13. לקנח את האף/ להוציא טישו מאריזה

14. לגרוב גרביים

15. ללבוש חולצה/ כנראה שגם חזייה

16. לנגב משקפיים

17. להדיח כלים

18. לפתוח ארנק

20. לסגור תיק

21. לדנטל את השיניים

22. לרכוב על אופניים/ אופנוע/ לנהוג

23. לשרוך שרוכים

24. להכניס לינק

25. לצלם

26. לרחוץ/לגלח/למשוח את בית השחי של היד הפעילה

27. למחוא כפיים

28. למרוח קרם ידיים

29. לשפוך זבל לצפרדע הירוקה

30. לכבד את הרצפה

מה שכחתי?

שברתי את היד

אפשר לומר למעשה שמדובר בסדק מעל שורש כף היד.

ואם לצטט את סיכומו של האורתופד האיכילובי –
חשד לשבר ללא תזוזה של הרדיוס הדיסטלי.

כן, גם כף רגלי הימנית קובעה בחבישת נעל, כשטיב הפגיעה לא ממש ברור לי.

yad

איך קרה –
הבוקר, על המגרש, נפלתי עם האופנוע, שנפל עלי.
עברו כמה שעות עד שהכאבים צפו ועד שהבנתי שזו לא נפילה סטנדרטית.
מדהים, לא?
מאחר שהיד הסדוקה/שבורה מגובסת ומעוגנת במתלה, אני למעשה לא יכולה ללבוש כלום, למעט חצי חלוק.

האם בחדר המיון סייעו לי להתמודד עם נכותי החדשה או השיאו לי עצות? הצחקתם.
למה היא עוד פה, שאל הרופא שגיבס לי את היד את האחות שחבשה לי את הרגל.
בינתיים למדתי להתרחץ על רגל אחת עם יד אחת.
כל ילדותי כמהתי לגבס. עכשיו זה קרה, ובזמן הכי פחות מוצלח מבחינתי, בהנחה המופרכת שיש דבר כזה, זמן מוצלח.

עצות מבעלי ניסיון?