פסולי חיתון | עברית

פסולי חיתון: המשתמשים בכתב או בעל פה בצורות, מילים, פעלים, תארים הבאים:

1. מפנק, פינוק, התפנק, לפנק.
2. טחנתי, לטחון בכל המובנים.
3. לתקוע פיתה, עוגה, שלא לדבר על דברים נוראיים יותר.
4. חרפתי, לחרוף.
5. מכמיר לב.
6. להתחבר.
7. לזרום.
8. לנשנש.
9. קורע, קרעתי ושות'.
10. דוש.
11. אור ואהבה.
12. לשבור שתיקה.
13. מדהים. מהמם. או מאמם.
14. מרגיש לי.
15. עושה שכל.
16. נצטלצל (טוב נו, אף אחד לא אומר זאת).
17. לכל סיר יש מכסה.
18. שיהיה לך יום מקסים.

תזכורת: אני היא פסולת החיתון האולטימטיבית.

שששששקר!

כל בנאדם סביר שנתקל בשקר של מישהו ממשיך הלאה. כאילו מה, אז שיקרו, אפשר לחשוב.
אנשים לא רואים בשקר מעשה מגונה, והסיבה לכך היא שכולם משקרים. עשרים פעם ביום. בין אם בעניין הסיבה לאיחור שלהם, בין אם בשאלה "איפה את". בכל דבר.
לפעמים, כך טוענים בפניי, לא מדובר לכאורה בשקר אלא בסתם שכחה. בשאר המקרים קוראים לזה שקרים לבנים, ואיש לא מתרגש.
מעגלים פינות, לא מדייקים, כל מיני ניסוחים שונים ומשונים יש לשקרים.

איך מבדילים  בין שקר לשקר? מתי זה קביל ומתי לא? מתי אתם יודעים איפה לעצור? מה כן, מה לא?
למה איקס נחשב שקר ו-ווי לא?

מבחינתי אין הבדל. אני מתחרפנת מכל שקר. אני לא מבחינה בין שקרים, אין מבחינתי שקר קטן או גדול. הכל אותו דבר. ולכן, שלוש פעמים ביום אפשר למצוא אותי צועקת/ קובעת נחרצות: "שקר", "שקרן" ואנשים נבהלים.
הם לא מוכנים להיות מתוארים כך. ויש פה פרדוקס. אם כל כך קל לשקר וכולם עושים את זה כל היום, מה אכפת להם שאני מציינת את העובדה (הכמובן נכונה) הזו, ומגדירה אותם כך או אחרת?

כנראה שהמילה שקר על הטיותיה מזעזעת בכל זאת. אולי זה הצליל השרקני של השקר, אולי זו השין הארוכה. למעשה כל הפונטיקה של המילה שקר, וגם של שקרן, שקרנית, היא בעלת אפקט חובטני. בום, טרח, אגרוף, חבטה.

לא ידעתי את זה, עד שלא העירו לי. חרצובותיי משוחררות לגמרי בעניין, וכל שקריר קטן, אי דיוקון, המשהו הלבן הזה שכולם מדברים עליו, מוציא אותי מדעתי.

אני לא יכולה לסבול שקרים. לא יכולה. אולי זה משהו גנטי, אולי איזו מופרעות אישיותית.

אבל יש גם מקרים אחרים, בהם אני כל כך נבוכה מכך שמשקרים לי, שאני לא אומרת כלום. כלומר אני יודעת בוודאות שמדובר בשקר, אבל ממשיכה לשחק את המשחק, לעשות עצמי כלא מבינה.
אלו הרגעים בהם אני די שונאת את עצמי, אבל בעיקר נבוכה מטעם השקרנים, ממש לא נעים לי שאני יודעת שהם משקרים, ושהם לא יודעים שאני יודעת.

בכל מקרה, אנשים לא מוכנים לשמוע אותי משרקקת על אודות השקרים, ואני מצדי לא מוכנה להבליג.
איך אנשים לומדים בכלל לשקר, איזה מנגנון צריך בשביל זה? ואיך אפשר לחיות עם שקרים, ולא לפחד שהשקר יתגלה?

יכולהיות שאני נשמעת עכשיו כמו נערה מתבגרת שכותבת יומן בו מתגלה לה לראשונה שהעולם הוא לא כמו שחשבה שהוא, אבל מה לעשות, ככה אני מרגישה, כנביאה הלא רצויה בכיכר העיר, ששקרים מכל הסוגים מערערים את עולמה.

כן, זה גם בגלל האישיות הנוקשה שלי, חסרת הגמישות, שלא יודעת את מלאכת הקומבינות. סוג של פגם מולד.

ובפעם הבאה שתשמעו לידכם ברחוב איזה שין שורקת שששששששששששששקרן, דעו שזו אני, ומי שהולכים לידי הם חברים מבוהלים, ששוב לא מבינים מאיפה זה צנח עליהם.

תוס', 17.7 – נעמה כרמי על שקרים באופן הרבה יותר אינטלקטואלי והרבה פחות אמוציונלי ממני.

פיתוי

בדרך כלל אני לא מביאה דברים כאלו פה, בשביל להציק עם טעויות הגהה יש לי את האלטר אגו, ולווט.

אבל הטעות הזו מונחת שם, ברח' אילת 24, כבר שנים ואיש לא פוצה פה ומצפצף. אז הנה. פיתוי נעים.

הגהה רפואית

אחד הדברים שבגינם נוהגים לקנטר אותי כאן הוא על כך שאני "מגיהה". והכוונה בכך היא כמובן להוכיח את רדידותי.
יש לי וידוי. העובדה שעיתונאים (כתבים/עורכים) לא יודעים לכתוב עברית תקנית, וליתר דיוק סבירה או קריאה, נראית לי עכשיו שולית למדי. אז הם לא יודעים, לא נורא. לא צריך לקרוא עיתונים, לא צריך לצפות בטלוויזיה, זה באמת לא חשוב.

ואיך הגעתי להכרה הזו? בחודשים האחרונים יוצא לי לקרוא כמה פעמים בשבוע דוחות רפואיים שכותבים מיטב אנשי מערכת הבריאות בישראל, ולמקרא כל מכתב או סיכום מחלה, אני מתחלחלת מחדש. כמות הטעויות המאכלסת כל מסמך לא תתואר.
מילא, הם לא יודעים עברית, שטויות, הבעיה היא טעויות בעובדות ובשנים. למשל, האין זה קריטי לכתוב אם החולה אובחן בשנת 2007 או 2009? או אם המחלה שלו היא בשלב 1 או 3? או מה השם המדויק של התרופה שקיבל וכמה? לא חשוב?

בעבר התלוננו על שכתב ידם של רופאים ושות' אינו קריא. היום, משאפשר להבין כל מילה כי הם מדפיסים את דבריהם, אפשר רק לשמוח על שלא הבנו את דבריהם, כי מי יודע מה היינו מגלים שם.

קחו לדוגמה מכתב שהגיע אלי היום, אותו אני צריכה להעביר מחר לרשויות נוספות, ובו מופיע המשפט הבא:
nizol

האינטליגנטים שבכם מוזמנים לפענח ולמצוא את המשפט הנכון, ואני אצטרך רק להתמודד מחר עם פקידת כך וכך ולהסביר לה למה הכוונה במשפט הדגול הזה.
אין איזשהם סטנדרטים בסיסיים של הגהה ועריכה אחרי שגמרתם, לובשי החלוקים הלבנים, לשרבט משפטים המתארים את מצבו של חולה?

אני רוצה להבין: גם בחו"ל, לא משנה איזה חו"ל, מקבלים חולים מכתבים כאלו?
למה יש לי תחושה שלא?

ומה קורה בבתי ספר לרפואה, סיעוד, עו"סיות, אין שום קורס בכתיבת דוחות? ואם אין, לא כדאי שיהיה? לא רחמים על החולים או על קרוביהם מעורערי העצבים שנאלצים לקרוא את הזוועות, לפענח אותן ולהסביר הלאה, לבאים בתור?

איך אומרים To Floss?

הוטרדתי מכך מאוד בשבתי אצל רופאת השיניים. היא הציעה לי לפנות למחדשי הלשון אבריג וג'קי לוי, ואמרתי לה, עלי. לא צריכה עזרה.

החלטתי על –
לפַלְשֵן (צירוף של לפלס + שן), ומיד שלחתי מייל לאקדמיה ללשון עברית.

תוך שבוע קיבלתי תשובה:

שלום דבורית,
תודה על מכתבך ועל הצעתך.

נראה שההצעה היא הרכב של "פלש" ו"שן". האקדמיה ממליצה למעט ביצירת מילים בהרכבת מילה על מילה, מפני שאין זאת דרך תצורה אופיינית לעברית הקלסית. איש לא יערער היום על חידושי הדורות האחרונים, כגון רמזור וקרנף, אבל אין להרבות בהרחבת המילון בדרך זו. למעשה יש מילה קדומה במקורות במשמע 'flossing', והיא – חֲצִיצָה. הנה תשובה שנכתבה בעבר בעניין זה:

הצירוף חצץ את שיניו משמש למן התלמוד בהוראה זו של 'הכניס קיסם בין שיניו לנקותן ולהוציא את שיירי האוכל שנתקעו ביניהן' (מילון אבן-שושן), למשל: "ואין חוצצין בה שיניים" (בבלי. מסכת חולין טז ע"ב). פעולת החוט הדנטלי זהה לפעולת הקיסם, ולכן אפשר להתחיל לומר חצץ (שיניים) וחציצת שיניים על פעולה זו. כמובן במקום "חוט דנטלי" כדאי לומר "חוט שיניים".

בברכה,
ד"ר קרן דובנוב
המזכירות המדעית
האקדמיה ללשון העברית

שוות מחיקה (3)

מילים משומשות, ריקות, מטופשות או מגרדות

מתברר ששני פוסטים לא הספיקו כדי לכסות את כל המילים שיש להיפטר מהן.

אז הנה, בזכות תרומתכם, שוות מחיקה (3)

1. לגמרי (עוד אחד מחטאיי המרובים. מילת הסכמה גורפת, אם כי מעצבנת במיוחד)

2. ממש (ע"ע לגמרי)

3. בא לי (גחמת הטף/ ע"ע  דנה ספקטור. אכן, קשה לחצוב את זה החוצה מפיותיהם. הכל בגלל שיר הפריחה של המנוחה)

4. לסיים (כל כך הרבה יותר בלתי נסלחת, שזה נורא. לגמור זה מספיק טוב בשביל כל דבר. האמינו, ניסיתי)

5. לעשות [את] (כלומר לסקסס. או סמים. יאק יאק יאק) וגם עשה לי (במקום אמר לי, אבל זה באמת שכונה לגמרי. אופס)

6. מזעזע (כל דבר הוא מזעזע. גם אותי. אני מזדעזעת עשר פעמים ביום. נדמה לי שהכל בגלל גולדה מאיר, או בגלל טוביה צפיר שחיקה אותה בניקוי ראש)
תוס': לבקשת הקהל, טליה שפירא מזדעזעת באופן אחר לגמרי בסיבה למסיבה.

7. שיהיה לך יום קסום/ נפלא/ המשך יום מהנה (לא יכולה לסבול בשום פנים ואופן. זה כזה מעושה)

8. ניתן/ לרכוש/ תמתין (מילים גבוהות לכאורה, מחליפות את אפשר/ לקנות/ חכה, אבל מגרדות נורא)

9. מלח הארץ (כבר ולווטתיו, אבל אני רוצה לחדד ותחזק את סלידתי. לא יכולה לקרוא אותו יותר בשומקום, או לשמוע אותו מפי קריינינו)

10. תביא/ באתי (חיבוק, כסף, סטירה; או למשל כבתפלץ: באתי ללכת, באתי לקום)

תודות רבות לחיים, מיקי, צפריר, צ'יוואווה, ליאור, יויו, עירית, מיטל, מיכל, א.ב, שירי

שוות מחיקה (2)

מילים משומשות, ריקות, מטופשות או מגרדות

שוות מחיקה (1)

1. תרגיע/י/ו (לכאורה מילה נחוצה ותמימה, למעשה, סובלת משימוש יתר)

2. ממקום של ("אני באה ממקום של אהבה". אהה, מי שישמע)

3. תרשמי, רשמתי, לרשום ("כתבתי" נעלמה, מתה בייסורים, במקומה קמה הרשמומית הזאת)

4. מעוצב (חבר, בית, תיק)

5. מרגיש לי כמו (תרגום מאנגלית, מעצבן בעברית)

6. הזוי (כל מה שחורג מהסטטוס קוו, מהקונצנזוס או מהשגרה המבורכת)

7. ב-ררררור (אני חוטאת בזה מדי יום, כלומר עשר פעמים ביום)

8. איכותי (תאומתה האיכותית של יוקרתי, לא עלינו, מקובלת בעיקר באתרי היכרויות או ברשתות חברתיות)

9. קונספט (מה הקונספט שלך, אחותי, אין לך אחד כזה, את סתם מברברת, כלומר מלרלרת)

10. מנחם (כמו באוכל מנחם. זוועת עולם. גם באנגלית זה נשמע רע. אוכל לא צריך לנחם, אלא להשביע ולהזין)

11. עושה שכל (תרגום מ-make sense. ובעברית זה עושה לי חררה)

12. שמתי עלי (בנונשלנט: צעיף, סוודר, שמלונית. תרגום מאנגלית)

13. אוחזת ב (לרוב בחבר. הגיעה ממדורי הרכילות של מקומוני הניינטיז ונשארה עימנו אף שבלתה היא עד מאוד)

* הכי הרבה התנגדויות עוררה המילה לפרגן, שאנשים מאוד אוהבים בגלל המשמעות שלה, ואילו אני לא יכולה לסבול בגלל המצלול, ובגלל שיש בה מן התחינה. חוצמזה, מילים שמקורן יידייש (כנראה) עלולות לצמרר אותי.
ובאנגלית? אין מילה כזאת. אז מה, רק היהודים מבקששים נואשות מאחיהם וגיסיהם, פרגנו לנו, באמש'כם?
כך היא מתורגמת במורפיקס, למשל:

(Yiddish) (colloquial) to treat favorably, to treat with equanimity, to bear no grudge or jealousy against

תודה לאבישי, רוני, טל, נתן, רבקולית, גריידון, עילם, גלית, מיא.

* עוד משהו?

שוות מחיקה

מילים משומשות, ריקות, מטופשות או מגרדות

1. להכיל (אני לא יכולה להכיל אותה יותר, לא רוצה להכיל אף אחד ושום דבר, ולהפך)

2. לפרגן (מציקה בפה)

3. לזרום ("תזרמי, תזרמי, מה אכפת לך")

4. מדהים, מהמם, מעולה (בתשובה למה קורה)

5. רכב ("אני יקח אותך ברכב שלי")

6. מתחזק/ת ("הוא מתחזק, בגלל זה לא סימס לי כל השישבת")

7. לתחזק (את הקשר. עדיף לנתק מלתחזק)

8. להתנהל (כבמשפט: "מה עניינים? מתנהלים")

9. יוקרתי/ת (דירה, חבר/ה, מכונית, ארוחה, שמלה, חתונה)

10. לצמוח, להתפתח, לגדול, לעבור חוויה מעצימה (לעשות רייקי, לידה מחדש, סיינטולוגיה, שיאצו, ויפאסנה)

* תִּרמו לרשימה הבאה!

לא פקפקתי בפיקה

בשבוע האחרון של אוגוסט כיביתי את המאוורר בלילה.
יומיים אחר כך התחלתי להתעורר מצינת הבוקר. חמש כזה. אופס, איזה באסה, דווקא בחלק האחרון של השינה, שאמור להיות הכי מתוק, אני מתעוררת כי קריר לי עם הפיקה. כן, הנסיכה על העדשה.

pike

שמיכת פיקה היא אחד החפצים היחידים שלא החלפתי אף פעם, מילדותי. זאת אומרת כן, מדי כמה שנים אני משדרגת את שמיכת הפיקה הלילית, ואז אחיותיה המקשישות עוברות לכל מיני תפקידי כיסוי והתפרקדות אחרים. למעשה יש לי תמיד במלאי כמה שמיכות פיקה: אחת משובחת, רכה וענקית, חדשה יחסית, אחת ישנה יותר, להחלפה בימי כביסה, ועוד כמה לעת צרה, כמפורט.

הריבועים הקטנים האלו, הרכים, הם אחד התענוגות של הקיץ. למה היא עשויה כך, לשם מה ריבועי הוופלים האלו? כדי שיהיה לה כמה שפחות מגע עם הגוף, שלא תעיק. הבעיה היחידה היא כשישנים על הריבועים (בדיחה: איך משיגים ריבועים בבטן? ישנים על פיקה) עם הפנים, או עם הכתף, ומתעוררים עם טקסטורה חדשה על העור שעוברת רק אחרי שעות או שפשופים נמרצים.

לא ידעתי, אגב, שאומרים פיקה גם באנגלית –  pique, בעצם זה מצרפתית בכלל, piqué (הגרש צריך להיות מעל ה-e) ולא הצלחתי להתחקות אחר עקבותיה, זאת אומרת, מה מקור השם ואיפה נולדה זו. בוויקיפדיה כתוב עליה מעט מאוד, רק שמדובר בצורת אריגה מסוימת.

תכף נגמרת העונה שלה, ואחת, ללא תואר והדר, כבדה יותר וחסרת סטייל או ריבועים תחפה עלי עד בוא הפוך.

לעולם לא אהיה כוכבת ריאליטי

פתאום, הלילה, היכתה בי ההכרה:

1. אני לא רוצה לרדת בגדול. וגם לא בקטן. בעיקרון, אני לא רוצה לרדת. הלך על לרדת בגדול.
2. אני לא יכולה לישון עם עוד אנשים באותו חדר. נמחק האח הגדול.
3. אני לא משתזפת ולא לובשת בגדי ים. אבוד לי עם הישרדות.
4. אני לא יכולה לצלם את עצמי ולדבר למצלמה. זה יהיה מדכא מדי. נופיתי ממחוברות.
5. אני לא אוכל לאף אחת ממשימות המירוץ למיליון, וגם הייתי רבה תוך דקה עם הפרטנר/ית.
6. אני לא מעוניינת לשפץ דירה. עוד מתאוששת משריפת הניאגרה. נסתם הבלוק.
7. אני לא רוצה להפוך לברבור. טוב לי כברווזון. אבוד לי הברבור, המהפך, או מה שזה לא יהיה.
8. אני לא יכולה לדגמן. כלומר אני לא רוצה. עברתי את הגיל. נסגרה הדלת להדוגמניות.
9. אני לא יודעת לעצב אף לא סיכת ביטחון. נגנז פרויקט מסלול.
10. אני לא שרתי שורה מעולם. גם לא בשיעורי זמרה או במקלחת. מת כוכב נולד.
11. אני לא מסוגלת לעשות שני צעדים קצביים. קו על רוקדים עם כוכבים.
12. אני לא רוצה להתחתן, ולכן לא אגיע להרווק או הרווקה או המשהו.
13. אני לא מסוגלת לבשל, והטעם שלי במזון מביש. חסל סדר קרב סכינים.
14. אני לא משפחה ואני לא חורגת, כך שגם עם משפחה חורגת גמרתי.
15. אני לא אמא, וגם לא אהיה, כך שלא אוכל להיות אמא מחליפה.

אז מה את כן יודעת לעשות? לכתוב.
אולי איזו ריאליטי על כתיבה?
אני צריכה לחשוב על קונספט: עיתונאי/תסריטאי/סופר/בלוגר נולד?