גמרתי עם פלאפון

זהו סיפור מעט אנכרוניסטי, מאחר שהיום אנשים עוזבים את החברה הסלולרית שלהם שלוש פעמים בחודש בעבור עסקה טובה יותר, אבל אני, כרגיל, לומדת הכל בדרך הקשה מאוד.
מכירים את זה שחוזרים אל האקס?
חזרתי אל אקסים אלו ואחרים כמה פעמים בחיים, וכרגיל יש לזה את היתרונות והחסרונות.
האקסית שחזרתי אליה בשבוע שעבר היא סלקום.
אחרי שלושנים וחצי עם פלאפון הבנתי שאי אפשר יותר.
באוקטובר האחרון נסעתי למרכז השירות כדי לצמצם את חבילת הגלישה ולשלם כמה שפחות.
אמר לי המוכר המאוד נחמד, יש לי הצעה בשבילך משומשו, 115 ש' בחודש יחד עם טאבלט. הכי זול שיש. אמרתי: אבל אנלאצכה טאבלט, ממש לא. אמר לי: מה אכפת לך, קחי. שאלתי: ואם אני עוזבת את פלאפון? אמר לי, כלום, אז עוזבת.

אז לקחתי וחתמתי על חוזה. נכון, לא קראתי אותו כשחתמתי כי המוכר היה כה נחמד, והוא בעדי, רוצה שאשלם כמה שפחות. עברו חודשיים, והנה אני רואה שהמחיר כבר לא 115 ש' אלא עלה בכמה שקלים. התקשרתי לשאול מה קרה, אמרו לי: אה, את שולחת יותר סמסים משמכילה חבילת הגלישה. שו? למי? למה? "חפשי באתר", אמרו לי. טוב, אי אפשר למצוא, אבל לא משנה. כלומר, החבילה שלי מה-זה מוגבלת: בסמסים, בגלישה, בשיחות.

בינתיים התברר שסלקום מציעה חבילה ב-75 ש' בחודש (לשנה), סמס, שיחות, גלישה – חופשי. אז עברתי מיד. ואז, רק אז התברר לי שהטאבלט שאין לי שום שימוש בו נשאר איתי לנצח, ושיש לי שלוש שנים פחות חודשיים לשלם עליו 44 ש' בחודש! נחנקתי. מה אעשה איתו? התקשרתי למוקד. בלה בלה בלה. סעי למרכז השירות, דברי עם המוכר.

נסעתי. ת' לא היה, אז הפנו אותי למנהלת הסניף, ק'. חיכיתי לה שעה ועשר דקות. אמרה לי: אבל חתמת, וגם קיבלת שתי חשבוניות, למה לא אמרת כלום? עניתי: כי לא בדקתי את החשבונית שורה שורה. אמרה לי: לא מבטלים עסקאות. אמרתי לה, טוב, כמה עולה הטאבלט הזה. אמרה רגע, בודקת. 1,600 ש'. אמרתי לה: נראה לך שבאתי לצמצם עלויות ואז אקנה טאבלט שאנלאצכה במחיר מטורף? "חתמת", חזרה כתוכי (חוקית, משפטית, פלילית, היא מכוסה. חתמתי בטיפשותי, כי האמנתי למוכר ששיטה בי). אמרתי: מה שהיה צריך ת' לומר לי זה: הטאבלט עולה 1,600 ש' ותשלמי עליו עכשיו שלוש שנים, 36 תשלומים. לא אמר מילה וחצי מילה על כך.

נפרדתי מהמנהלת בהבטחה שתבדוק (אם הוקלטה השיחה שלי במוקד השירות), מה נאמר ביני לבין ת'. הבטיחה שתחזור אלי תוך 48 שעות. ברור שלא חזרה אלי מעולם.
אגב, הטאבלט המיותר עולה בזאפ 999 ש'. פלאפון עצמה מוכרת אותו עכשיו ב-1,197 ש'.

שעה לאחר מכן צלצל הטלפון: מישהו ממוקד השירות של פלאפון, שלא ידע את שמי (רק כתוב לו ברשימות שהלקוחה ערקה), אמר שיש לו להציע לי עסקה ב-59 ש' בחודש, שיחות וסמס חינם, גלישה 3 ג'.
אמרתי לו: סבבה, בתנאי שתעיפו ממני את הטאבלט הארור.
אמר לי: זה לא.
נפרדנו.
למחרת, עוד שיחה מפלאפון: 59 ש' בחודש. אמרתי: סבבה, רק קחו ממני את הטאבלט. אמרה לי: זה לא. נפרדנו.

עבר כמעט שבוע. התקשרתי למוקד השירות של פלאפון וסיפרתי את הסיפור. אמרתי, בואו נגיע לפשרה, תנו לי לשלם לכם על הטאבלט המיותר בתשלום אחד, היום, במחיר שאתם מציעים אותו באתר כעת: אמרו לי לא. יש מסמכי עסקה.

מסקנות (לאנשים אטיים, כל השאר יודעים):
1. לא לקנות שום מכשיר, לא טלפון ולא אחר אצל החברות הסלולריות. גם לא כשאומרים לכם "קחו". איש לא יספר לכם את האמת. כולם שקרנים.
2. כשמציעים לכם משהו, אפילו בחינם, סרבו מיד. אין מתנות חינם. בטח שלא בסלולריאדה.
3. אל תחתמו על כלום בלי שקראתם מילה מילה.
4. למכירה טאבלט במחיר מציאה (אספוג את ההפסדים). רק שחררו אותי ממנו (עדכון: נמכר בכמעט חצי מחיר).
עדכונים, 4.2.16
– בסוף הגיעו איתי לפשרה והורידו לי 400 ש' ממחיר הטאבלט.
– שנתיים אחרי הפרשה גמרתי לשלם על טאבלט מזורגג שנכפה עלי.
דרשתי מפלאפון גמר חשבון. אין לדעת, הרי חשבונות כאלו הם כמו עוף החול, ואני רואה את עצמי בודקת עוד שנים, שנים, שלא יורדים לי 44 ש' בחודש מפלאפון.

עדכון: 22.2.16
מתברר שפלאפון לא למדה לקח וממשיכה עם תעלול הטאבלטים שלה.

עדכון: 23.8.18
הפשעים נמשכים.

טאבלטמזורגג 001טאבלטמזורגג2 001

הבלקברי שלי ואני

ותיקי הקרבות זוכרים ודאי את מערכת היחסים הטעונה שלי עם סלקום. הקרב האחרון התנהל סביב העובדה שנורא רציתי לשדרג את המכשיר הגרוע שהיה לי, ולהצטרף לעדת חכמי-הסלולר. אלא שכל מיני מגבלות חוזיות לדעת סלקום מנעו ממני סמארטפון. ואז, יום שישי אחד, בשבוע האחרון של שנת 2010, הסתובבתי ליד דיזנגוף סנטר כשהסלולרי שלי צלצל. על הקו הייתה נציגת פלאפון ששאלה איך אפשר לגרום לי לערוק לשורותיה. ואני, נערה קלה להשגה ככל שרק אפשר לדמיין, אמרתי מיד:
– אני רוצה בלקברי.
– אין בעיה, ענתה הנציגה.  איפה תהיי בעוד שעה?
– איפה שתגידי, עניתי, בניגוד לכל כללי החיזור.
וכך רכבתי, לא מאמינה שזה קורה לי, לביתי שביפו.

תוך שעה  הגיע נציג פלאפון, סיפר לי על חייו, אני לא סיפרתי על חיי, הכל כרגיל, החתים אותי על כמה אלפי ניירות (לא קראתי. בסדר, אני אשמה, אני יודעת), ואמר לי שכבר ביום ראשון יגיע הבלקברי. וזה קרה, ממש כך.
כלכלית הייתה זו עסקה מצוינת, שלפיה אני גם משלמת הרבה פחות מאשר בסלקום, וגם יש לי את מכשיר חלומותיי, בלקברי 9300.

מאז עברו חודשיים וחצי במהירות מסחררת כדרכם של חודשיים וחצי, וכל יום אני יודעת קצת יותר על הביבי שלי. מה שכן, בדבר אחד אין כנראה הבדל בין כל חברות הסלולר: זמן ההמתנה למוקדן. גם האופציה של החברה לצ'טט עם המוקדן באתר במקום להחזיק את האפרכסת ביד (כן, עדיף את ההמתנה למוקדנים לעשות מבזק) גרועה ביותר, והמצ'טטים הם כנראה עובדי הניקיון שבזמנם החופשי מצווים גם לענות לצ'ט.

גדולתו המרכזית של הביבי (על שלל דגמיו כמובן) היא הזמינות האינסופית בכל רגע נתון לכל דבר ולכל אחד. כדי לקרוא מיילים לא צריך להתחבר לרשת בשום מקום בעולם. ואם כבר רוצים להתחבר לרשת, זה קורה במהירות ובקלילות, והכל בתוךך חבילת הגלישה היעילה והחסכונית.
וכך אני קוראת חלק גדול מהיממה מיילים. כלומר רק במצבים ספורים בחיי אני לא. כן, אני לוקחת את הביבי לחדר השינה, ואת שנתי הקלה אני מתבלת בקריאת מיילים גם בשעות הקטנות.

הביבי מתאים לקונטרול פריקס, ולכל מי שמשוכנעים שבמייל תגיע ההצעה שלה חיכו כל חייהם, אהבת החלומות, ההודעה על הזכייה בלוטו או על כך שקונים מהם את הסטארט אפ שלהם, ומה לא.

עוד דבר: בישראל רק חמישה אחוזים מבעלי הסלולר אוחזים בבלקברי. עוד סיבה שהפכה אותו לנחשק בעיני. אני מרגישה שייכת ליחידה אקסקלוסיבית, חטיבה של אנשים שלא מסוגלים להרפות לרגע, שחייבים להיות מחוברים למה שמהווה לכאורה את החיים שלהם בכל רגע נתון. אבוי לבושה, אוי לפדיחה, אבל בנאדם צריך להודות במגבלותיו. אז הנה, אני מודה.