רוצים לגנוב תל-אופן?

אני לא מאמינה שאני, בעלת מוסר-העל-כלילת-המידות, כותבת כאלו מילים, אבל אין אלא להודות בפה מלא: גונבי אופניים, מצאתי לכם את עסקת חייכם. אם תגנבו תל-אופן איש לא ישים לב להיעדרם ואיש לא יחפש אתכם. או אותם. כ-1,500 זוגות שילחה עת"א לדרכם לפני שנה בערך. מעניין כמה נותרו, לאור חוסר העניין של העירייה בשימור הרכוש שלה.

מעשה שהיה כך היה. לפני כשבוע וחצי צמח פתאום זוג תל-אופן בחדר המדרגות בבניין היוקרה בו אני מתגוררת. ביום הראשון רק לכסנתי מבט לירקרקים שהיו נעולים במנעול חדש וכלל לא תל-אופני. ביום השני אמרתי ממממ, מעניין. ביום השלישי התקשרתי למוקד 106. המוקדנית התרגשה מאוד, נתתי לה גם את המספר הסידורי של האופן, משוכנעת בטיפשותי שתרים אחריו בכל העיר. היא הבטיחה שמיד תעביר למוקד התל-ים וצ'יק צ'ק יקחו אותם הביתה, שהרי אין מצב של שכירות למשך כה הרבה זמן ואף לא קשירה במדרגות, גם לא למטרות עינוג. כה מבסוטה הייתי מהאזרחות הטובה שגיליתי ומיעילות ה-106.

אבל כמו שיכול כל קורא בלתי מיומן להבין, בעיקר זה הבקיא בנעשה במולדתו, שמחתי הייתה מוקדמת. בתום שבוע עסוק בו אני עולה ויורדת במדרגות, שמתי לב שהזוג עוד שם. לא זז מילימטר, נעול ונצור.

ובכן חזרתי אתמול בלילה הביתה והתקשרתי למוקד שוב. המוקדן הצליח לאתר את פנייתי הקודמת, וארגן לשנינו שיחת ועידה עם המוקדנית בתל-אופן. מהשיחה מלאת הכשלים הבנתי שאין לתלים שום דרך מעקב אחר האופניים שלהם, שבאופניים אין צ'יפ המורה למוקד איפה הם, ושגם אם תקחו היום שמונים זוגות ותזרקו לים איש לא ישים לב. הסיבה שלא לקחו את האופניים במשך שבוע, כך לדבריה, היא שבבניין (היוקרה) שלי יש קוד נעילה לדלת. אמרתי לה, אבל בשביל מה יש לכם את מס' הטלפון שלי? הרי יכולתם להתקשר? לא הייתה לה תשובה. בקיצור, אמרה לי, בשעות הקרובות יבואו לאסוף את האופניים המנותקים מעמם. זה מעשה שעושים רק בשעות הקטנות, הסבירה לי. אני מצדי נידבתי את שעות השינה שלי ואמרתי לה, אם לאנשי האופן תהיה בעיה להיכנס או למצוא, שיתקשרו אלי, אבוא להצילם!

הם לא התקשרו, ובבוקר קמתי מאושרת כיונק דבש, יצאתי החוצה (אחרי שאספתי את העיתונים), ו— נכון! האופניים היו באותו מקום בו השארתי אותם חמש שעות קודם! השעה הייתה שש וחצי בבוקר והתקשרתי עצבנית למוקד 106. המוקדן היה פחות עירני ממני, התעצבן על שצעקתי עליו, ואמר שתכף יפנה למוקד התל-אופן. אמרתי לו שמאחר שהעיריה נכשלה בעבודתה, שייתן לי תמספר שלהם, אני כבר אטפל בסיפור. ענה לי הלה: אין להם טלפון, והבטיח להתקשר אלי חמש-עשר דקות לאחר מכן.

אוקיי, ברור שהכי לא, כמאמר לירון ויצמן, אז גיגלתי שנייה ומצאתי את המספר של תל-אופן, כוכבית 6070. התקשרתי, חיכיתי, דיברתי, הסברתי, אמר לי מוקדן התל החדש דברים הפוכים למה שאמרה לי שבע שעות קודם החברה שלו, אבל שכנעתי אותו, והוא הבטיח שהוא כבר שולח גרר לאופן. ואכן, אחרי חצי שעה שמעתי קרדומים בחדר המדרגות. מאחר שהרעש לא פסק יצאתי החוצה, והנה איש האופן עם קאטר באורך חצי מטר חותך את המנעול. רק מה הבעיה? המנעול עטוף היה בבד משיי, והוא נאבק בו. נו, אז הבאתי לו מספריים, ובשעה טובה פינו כולם את חדר המדרגות: האיש, האופניים הירוקים, הקאטר הענק והמנעול עטוף המשי.

ועכשיו אני מחפשת מאבק חדש להשקיע בו את האנרגיות השליליות היצירתיות שלי.
אולי אלך על להזיז את הים טיפה קדימה.