חיבורים

מה חדש ביפו, מה?
יומיים אני שותקת, כדי שאיש לא יידע שלמעשה גם אני סובלת מתסמונת טורט. עד עכשיו לא הפסקתי לטרט את טכנאי יס ובזק.
הנוהל הוא כזה: בא טכנאי, כותב דו"ח (אין תשתיות בלה בלה בלה), הולך.
למחרת בא עוד טכנאי, שלא קיבל את הדו"ח של הטכנאי הקודם, ואומר לי בתדהמה: אין תשתיות! אי אפשר! וכך זה נמשך עד עצם היום הזה.
היום קרה נס, אולי בעקבות ההשתוללות חסרת התקדים שלי עשו הטכנאים קסמים, ועכשיו יש לי גם קו וגם אינטרנט על שמי.

doaryafo

את שאר היום, בזמן שלא ערכתי מופע אימים מול המחווטים, ביליתי בדואר יפה התואר ובסיבוב היכרות בשוק הפשפשים, בחיפוש אחר מדפים (הספרים, לא עלינו, עדיין מאורגזים). לא מצאתי. מחר יגיע ארון, ואולי תוך כמה ימים אוכל לפרוש זרועות בבית ולנשום לרווחה את אוויר התעלות הפעורות של הרכבת הקלה.

ומחר, כנס יפו החמישי.

10 מגה? בול

זה התחיל בהודעה של בזק בחדר המדרגות ובתא הקולי שלי:
הגענו אלייך, כן אלייך, עם הטכנולוגיה החדשה שלנו, NGN – next generation network. הדור הבא זה אני, ומה זה שמחתי, מה גם שיום השדרוגים, שהיה צריך להיות יום עם תקלות בקו, עבר בשלום.

אחרי כמה ימים התקשרו אלי אישית מבזק, וסיפור לי ששדרגו לי למהירת עשרה Mb (עד כה זחלתי ב-4). שוב שמחתי. רק ביקשו ממני שבתום 48 שעות אתקשר לספק, ואגיד לו ששדרגו.

אף זאת עשיתי, ובבזק בינלאומי אמרו לי שנכון, לא מספיק לשדרג שם, צריך גם כאן, וזה אפילו יעלה לי פחות (85 ש' בחודש עם התחייבות לשנה). מסקנה – הכל נהיה זול עם השנים, מה שאומר שאוטוטו אוכל להזריק בוטוקס.

אז זהו, יש לי עשרה Mb. עכשיו נראה איך זה זז.
בערך 24 שעות עברו מאז המהפך, ו – אם לא הייתי יודעת לא הייתי מרגישה. כלומר אולי קצת. נכון, יש עמודים ואתרים שעולים במהירות, ויש כאלו שנתקעים להנאתם ומתמהמהים, כאומרים – מה אכפת לי מהעשרה Mb שלך.

ynet עולה באפס זמן. הארץ עולה קצת פחות מהר, אבל התנועה בתוכו מהירה. גם נרג' אוקיי, אבל וואלה לוקח תזמן. NYT? ככה ככה.

זה לא שאני מתלוננת, סה"כ קיבלתי מתנה ואני לא בודקת בשינייה, אבל להגיד שאני גולשת עכשיו במהירות שהיא פי 2 וחצי מאתמול? הו לא.

כשהאינטרנט יצאה לחופשה

לא חוכמה להיות בלי אינטרנט כשאת בטיול או בחו"ל, או בכלל יום שלם בחוץ. הבעיה הגדולה היא להיות בלי אינטרנט בבית. האינטרנט, כך התברר לי ביממה החולפת, היא שותפתי לדירה. לחיים. היעדרות של שותפה כל כך דומיננטית ופעלתנית שיבשה לי את סדר היום. העובדה שאני לבד בבית וששקט מסביב מתעצמת כשהאינטרנט יוצאת לחופשה מאונס.
וזה מה שקרה לי אתמול.

12:00
היא, או הכוח הקוסמי הגדול שמפעיל אותה לפחות התחשב/ה בי, ודקה אחרי שהעליתי את הפוסט היומי, פאף, נעלמה (אני רק מדמיינת את ההיסטריה שלי אם זה היה לפני). תחילה חשבתי שזה רק הג'ימייל שצנח. אחר כך בדקתי את הראוטר, ואז הרמתי את הטל' הבזקי כדי להתקשר לספקית, והנה, אין קו. אין לי טל' ואין לי אינטרנט. בעיה, לא? מתקשרים מהסלולרי לשירות תיקונים, 166.

אבל לא, כשמחייגים לשם מהסלקום, מגיעים לשירות של סלקום. לא לבזק. ולכן מתחננים למוקדנית שתושיע אותך, שהרי אין לך מס' טלפון להתקשר אליו, וגם לא אינטרנט לברר. בתום כעשר דקות היא הצליחה למצוא לי את המספר: 199.
אלא מה, כשמתקשרים לשם אומרים לך לפנות ל-166 – אבל אני ל א יכולה להתקשר ל-166 של בזק, כן? שוב, תחנונים לאשת השלוחה הראשונה שענתה לי, הבינה את המלכוד והעבירה אותי לשירות התיקונים. עוד כעשר דקות סלולריות עם בזק ומסקנה: באמת יש לך תקלה בקו! הטכנאי יגיע מחר, שישי. בין 10-12. רגע, התקלה היא בבית הוא בחוץ? אין לדעת. חכי בבית.

13:30
טם-טם-טם, מה עושים? אין לי מה לעשות עם הידיים פתאום. אין לי על מה להסתכל. במה לבהות. אולי לרחוץ כלים? כן כן, מיד, ולחפוף בצהריים במקום בערב? או, רעיון מצוין. והנה עברו 90 ד'. מה עכשיו? מממ. השעה שלוש עוד מעט. אקח את האופניים ואצא הפארקה.
ziporimpark

16:30
חזרתי מהפארק. אין לי אינטרנט. אין לי טל'. אוקיי, אני לא מתאפקת. ניקח את הלפטופ ונרד לקפה הסמוך. שעה ורבע, ואחר כך ליוגה. אוחחח, איזו הקלה. ממש כמו להשתין אחרי התאפקות ארוכה. מיילים, תגובות, קצת אתרי חדשות, יאללה, הגיע הזמן לצאת. הנזק זעיר: 20 ש' ללימונענע וטיפ.

20:20
חוזרת מהיוגה. טלוויזיה! יואו, קצב עוד נואם? זה התחיל בשבע! מה קורה פה?
יש לי את הפרק האחרון של לונדון פינת בן יהודה ביסמקס וגם תיקתק שורת מאחר הצהריים. ופרק אחד של רוק 30 (בסדר, שידורים חוזרים, מה לעשות). וגם לכתוב קצת. הרי יש לי מחשב, לא?

23:00
נעצמות לי העיניים, ואני צריכה לקום בחמש. גוררת את עצמי למיטה, כמה עמודים מתאונות ונרדמת. מה, גם ביום כיפור הולכים הצמים לישון מוקדם כדי לחסוך שעות עירות.

05:00
קמה. מרימה את השפור', אולי בכל זאת חזר הקו בלילה בלי שהרגשתי? לא. דממה מעיקה. העיתונים מתחילים לזחול לכיוון הדלת. קוראת קצת. שש ורבע יוצאת מהבית לשיעור רכיבה.

09:30
חוזרת הביתה אחרי השיעור וסיבוב קניות. מספיקים הרבה כשקמים מוקדם וקובעים עם הטכנאי. קוראת עיתונים.

10:19
טכנאי בזק מתקשר לסל': מגיע עוד כמה דקות.

10:30
הטל' של בזק מצלצל. יש. הטכנאי למטה: תיקנתי את התקלה. יאללה סלמאת ותודה.
קודם כל ג'ימייל. אל תשאלו מה קרה בזמן שנותקתי.
ומה, לא הקדשתי את הזמן הזה להתבוננות פנימה? כנראה שלא. הייתי עסוקה מדי במציאת תחליפים לחסך ובהתמודדות עם הפרידה הקצרה והכפויה.