אלה קרי, נוריקו-סאן וסיאה בדצמבר 2016 וטיסה ארוכה

"איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן?" ו"אפריקה!" בחודש דצמבר 2016

5.12,  20:00, בני יהודה (שלוחה של ספריה אזורית גולן) "איפה אלה קרי…"
7.12, 19:30, ספריית נהריה, "אפריקה!"
8.12, 20:30, מתנ"ס חבצלת, רחובות, "איפה אלה קרי…."
11.12, 20:00, סינמהדר, חיפה, "איפה אלה קרי…"
15.12, 16:00, שיחה והקרנה לתלמידים מחוננים, סינמטק ת"א (אירוע סגור)
20.12, 18:30, משואות יצחק, "איפה אלה קרי…."
30.12, 11:00, קולנוע לב דניאל, הרצליה
31.12, 20:30, קרני שומרון
ייתכנו שינויים בלוח ע"פ צו השעה
מקווה לראות כל אחד ואחת מכם לפחות באחד האירועים הללו על פי פרישתכם הגיאוגרפית.
%d7%9c%d7%91%d7%93%d7%a0%d7%99%d7%90%d7%9c

* כשתקראו את הפוסט הזה אהיה קרוב לוודאי באוויר (ואם תתמהמהו מרגע בקיעתו לעולם, יום או יומיים או שנתיים לאחר מכן, לא אחראית על מה שאעשה באותו רגע), בדרכי להמשך הצילומים לסרט החדש שלי, שיהיה גם חלק ג' בטרילוגיית ספרי הילדים המצולמים של אנה ריבקין-בריק אך כמו שני אחיו הגדולים יעמוד בפני עצמו. אני אדווח מזירת הפשע.
אפשר להמשיך ולתמוך בסרט באמצעות פייפל, פה.
התמיכה לא מוגבלת בזמן או בסכום. 
מתנות ומגדים וכן לו"זים יפורטו בהמשך.

כל מה שקרה החודש לסרטים ולי. שזה אותו דבר

* ב-21.11 חגגתי שנתיים לפרמיירת "איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן?". זה היה יום שישי חצי קיצי חצי גשום וביום זה השתנו חיי. שמעו של הסרט החל לשעוט כאש בשדה קוצים. הוא נגע בדיוק בנקודה שסרטים צריכים לגעת. מאז הסרט מוקרן ברחבי ישראל.  זה העמוד שלו בפייסבוק.

* שתי חוו"ד מהנכר שם יש הזכות לרכוש את הסרטים:

I first watched that film about Elle Kari and Noriko San. It was MAGICAL🌟it brought back so many memories, scents, emotions and even tears. I watched with my boyfriend who has not read the books and it was wonderful to see how the film touched him.
The film Africa is beautiful! Although I did not read that book as a child, it carries a similar theme and it was simply a pleasure to follow the kids in the books.
N.
(ישראלית)

לפני כמה חודשים קיבלתי הודעה מ-ט' מגרמניה. היא סיפרה לי שגיגלה את ספר הילדות האהוב עליה "נוריקו סאן הילדה מיפן" ונתקלה בשמי ובWhere Is Elle Kari and what happened to Noriko-san?. נרגשת ונלהבת שאלה אותי איך תוכל לצפות בו. הסברתי לה שבעתיד תוכל לרכוש די.וי.די וכך היה. מילאתי את הבטחתי ולפני כמה ימים הגיע הדי.וי.די אליה והערב, אחרי שצפתה בו, כתבה לי וצירפה צילום של נוריקו שלה (בצילום). זה למקרה שחשבתם שרק בישראל אוהבים את הספרים (ואת הסרט 🙂 ).
Dear Dvorit,
I just watched your movie and it was like a childhood-dream come true!! Thank you so much for making this movie and bringing the stories of the books to a happy ending!
xx
T
(לא ישראלית)

* חרך לתעשיית חלוקת הכספים בתעשיית הקולנוע:
בימים אלו יצא קול קורא לקבלת מענק ל"שיווק הפצה ופוסטפרודקשן של קולנוע דוקומנטרי ישראלי" של מפעל הפיס, פיס בתרבות. אלא מה, יש לו תנאי סף. למשל:

במועד הגשת הבקשה אושר עבור הסרט/הסדרה מענק הפקה מקרנות קולנוע המוכרות ע"י 'מינהל תרבות' ו/או מקרנות בינלאומיות מקצועיות ו/או אושר תקציב מגופי שידור (יובהר כי מענקי פיתוח לא ייחשבו כמענק הפקה, לצורכי תנאי זה).
בנוסף על המענק המבוקש ממפעל הפיס, יש למבקש מקורות מימון נוספים מובטחים בשיעור של לפחות 50 אחוז מהסכום הכולל הנדרש להפקת הסרט.

הסבר: מי שקיבל, יקבל עוד. מי שלא, ימשיך לקבל כלום. מי שיש לו, יקבל עוד. מי שאין לו, יקבל כלום.
לכן כה חשובה תמיכת המחבבים בחלק ג' של טרילוגיית ילדי העולם: אחרי אלה קרי, נוריקו סאן, דירק, הילדים מישראל וסיאה יבואו… .

* אנה ריבקין-בריק מצלמת את מרלן דיטריך בישראל.

* כך נולדה בילבי.

* לא אכחיש. עצב גדול אופף אותי על סיום הקרנות אפריקה – סיאה מהקילימנג'רו בסינמטק תל אביב. אומנם אמשיך לדהור עם הסרט ברחבי הארץ, אבל עדיין, סינמטק ת"א הוא נמל בית לסרטים שלי.
הפיצוי היה במפגש עם הצופים החביבים, רובם צופי איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן?אבל היו גם כמה שלא.
אחת מהן שאלה אותי מה ההבדל בתחושה שלי בעשיית שני הסרטים. אז מעבר לכך שזו שאלה מצוינת ושאני צריכה לברר אותה עד תום עם עצמי, היו לי רק כמה שניות לענות ויכולתי לומר שבאתי לסרט השני ממקום אחר, יותר בטוח, יותר מיומן, יותר סקרן, יותר רגוע (קצת!) מהסרט הראשון, בו הייתי על הקצה בכל שנייה של עשייה, כשדרמה רודפת דרמה.
הבדל גדול נוסף הוא שב"אפריקה!" הייתה לי שליטה מקסימלית על כל התהליך מאחר שאני גם המפיקה היחידה של הסרט, שזו מצד אחד אחריות מאוד גדולה ומצד שני זה בדיוק מה שמתאים לי, מה שאני רוצה לעשות ככל שזה נוגע ליצירות שלי. הטוטאליות המוחלטת.
היו היום גם כמה ילדות מתוקות, ביניהן נינה ועלמה (משומה לא היו בנים היום, אאל"ט), נינה כותבת ספר על נינה הילדה מת"א ועלמה חזרה ואמרה לי כמה נהנתה מהסרט.
והיו גם שוקולדים והפתעה, שמי שלא הגיע לא ידע מה היא.
מחר, באופן סמלי או לא סמלי, אני מתחילה לערוך את הסרט השלישי למנייננו, או למניינה של אנה ריבקין-בריק ואני נרגשת עד מאוד.
אז איך אומרים אצלנו במדינה? עצב ושמחה משמשים בערבובייה.
בסוואהילי אני מרגישה קצת אחרת: האקונה מטטה. או, צוללים קדימה.

* שניים מצופי אפריקה – סיאה מהקילימנג'רו בטבעון שלחו רשמים:
– "היי דבורית, לפני שבועיים חזרתי עם שלושה מילדיי מטיפוס על הקילימנג׳רו, והיום ראיתי בטבעון את סרטך על סיאה מהקילימנג׳רו והיה יופי!
זה סרט מרגש שמחזיר אותנו אחורה ומזכיר לנו איך נראה העולם הגדול בעיני הילדים ומה זה אומר ללכת אחרי חלום שיש לך (כמו הטיפוס על ההר עבורי), ופתאום הכל מתחבר יחד ודווקא שם, בקילימנג׳רו.
אז תודה לך על סרט יפה ומרגש, סרט שמצליח לשים במרכז אהבה, תמימות וחלומות!" (איציק "אסקלנטה" גונן)

– "ראיתי אתמול את 'אפריקה!' בטבעון עם עלמה (5), גל (8).
את גל מאוד עניין מה זה איידס ומה זו מלריה ויכלה לראות את הפער בגיל של הזמן שעבר. היה מעניין גם החזרה שלי לנופי צפון טנזניה. תודה" (בלהה זנדרמן-גולן)

* הייתי בהקרנה פרטית של אפריקה – סיאה מהקילימנג'רו לזוג מהמם שתמך בסרט, שמחציתו חגגה יומולדת.
היינו בחוץ על הדשא הנרחב, והיה כיף גדול. אחרי ההקרנה סיפר לי אחד הצופים, שמוכר טכנולוגיות חקלאיות לעשירי אפריקה: א. שהבננות הן מקור הפחמימות המרכזי במזרח אפריקה ושזו למעשה הסיבה לכך שהמדינות שם לא מתפתחות: יש להם טריליוני בננות בחצר, אז למה שיתאמצו? ב. שהכאת נשים רווחת באפריקה במימדים שאין לשער ושהיא חוצה מעמדות, השכלה, כסף, הכל. הוא סיפר לי על ישראלי שהתחתן עם אפריקאית. אחרי כשנה וחצי היא פנתה אליו בחיל ורעדה ושאלה מתי בכוונתו להכות אותה. אמר לה הישראלי, למה שאכה אותך? זה לא מקובל עלינו. האישה התקשתה להבין. נורא? נורא.
כ"כ היו בהקרנה שני סודנים ששמחו על שאני מראה פיסה מאפריקה לישראלים, שלדעתם עדיין מפחדים מאפריקה. אמרתי להם שהישראלים מגיעים בהמוניהם לעשות ספארי ולראות את השמורות ושלכן בחרתי להראות משהו אחר מאפריקה.

מימון המון בסרט התיעודי של דבורית שרגל והקרנות נובמבר 2016

מימון ההמון חוזר

חברות וחברים, תומכות ותומכים, מעודדות ומעודדים
נרגשת להציג בפניכם את האפשרות לתמוך בסרט התיעודי החדש שלי, השלישי בטרילוגיית "ילדי העולם". אחרי
איפה אלה קר ומה קרה לנוריקו-סאן?
ואפריקה – סיאה מהקילימנג'רו
אני בעיצומה של העבודה על סרט השלישי בסדרה, שיחתום את הטרילוגיה.
שם הסרט עדיין חסוי (וזמני): – – –   – – – – –  – – – – -?

בינתיים, הדרך לעשות זאת היא באמצעות פייפל, פה.
התמיכה לא מוגבלת בזמן או בסכום. מתי שבא לכם וכמה שתרצו.
מתנות ומגדנות וכן לו"זים יפורטו בהמשך.

הסרטים שלי הם הפקות עצמאיות, פרטיות, שלי בלבד, ללא תמיכת הממסד התרבותי בישראל. לא גופי שידור ולא קרנות קולנוע.
ברור שהיה לי הרבה יותר קל כיוצרת לעשות זאת עם תמיכה ממסדית, אבל שיטת חלוקת הכספים ובחירת הפרויקטים של מחלקי הכספים פועלת באופן כאוטי ואני לא במצ'ופרים.
אני יכולה להבטיח שגם הסרט הזה ייעשה בתקציב מינימלי, תקציב שרוך-נעל אם לתרגם, בעזרת הניסיון המצטבר שרכשתי בשנים האחרונות. כרגיל, אני לא מפרישה לעצמי ולו שקל מסכום תמיכתכם. הכל מיועד אך ורק לעשיית הסרט.
ממה אני מתפרנסת? מהקרנות הסרטים הקודמים ומאהבתכם.
אשר על כן עליכם להזמין וליזום כמה שיותר הקרנות.

מתי ידעתי שהסרטים על ספרי הילדים המצולמים של אנה ריבקין-בריק יהיו טרילוגיה? כן, יש נקודה בזמן שאפשר לשים עליה אצבע ותכף אחזור אליה. אבל במהלך שיחה עם הקהל אחרי אפריקה – סיאה מהקילימנג'רו הבנתי שהרעיון היה שם תמיד. כלומר, מהרגע שהפנמתי שנעילת העותק של איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן? לא הייתה סוף פסוק עבורי ושהעבודה על הנושא, על הצלמת, הספרים, הגיבורים שלה, לא הסתיימה מבחינתי ושאני ממשיכה באיסוף חומרים, בליקוט מידע ובעיבוד כל החומרים שהיו לי.

ואז הגיעו כל המפגשים עם קהל "איפה אלה קרי…" והשאלות, אם אני ממשיכה לחפש עוד ילדים והבנתי שיש צמא, רצון לדעת עוד. לא חשבתי במובן הפרקטי, איך אצליח ליצור סרט המשך אחר כל התלאות שעברתי בהפקת הסרט, אחרי ארבע שנים שהיו נפלאות ומייסרות כאחד, אחרי הטיפוס המתיש על ההר התלול, כשכל כמה רגעים מתדרדרת עוד אבן מלמעלה וכמעט מפצחת את ראשי ועוד פיסה מהשביל נעלמת ומקרבת אותי לתהום.

פחות או יותר לפני שנה כבר הבנתי שאני בהריון עם משהו שמצטייר כסרט שני, אבל לא היה לי מושג איך אצליח לעשות זאת, להרים את ההפקה. ואז פגשתי את המפיק של "איפה אלה קרי…", אמנון רבי (קסטינה תקשורת), וסיפרתי לו היכן אני עומדת ומהם לבטיי. אמנון אמר לי בלי להסס שנייה: לכי על זה. צרי סרט המשך. את לגמרי יכולה לעשות את זה ל ב ד. וזה כל מה שהייתי צריכה: מישהו שמאמין בי כבר עשרות שנים, שעשה דברים לא ייאמננו כמפיק וכאדם למען הבאתו של "איפה אלה קרי…" לעולם, שאומר לי שאני יכולה לעשות הכל לבד, ליצור סרט נוסף. ובאותה שנייה עבר הרעיון הילוך והתחלתי בהפקה מכווננת מטרה: סרט המשך כמפיקה עצמאית.

אחרי פחות משנה כבר היה הסרט מוכן. לקרוא לזה "פחות משנה" זה קצת מתעתע, בדיעבד, כי כמו שהסברתי, העבודה לא נפסקה לרגע, אבל המפגש עם אמנון בהחלט היה נקודת מפנה. ועכשיו "אפריקה!" עושה דרכו בארץ ובעולם והשאלה כמה אנשים יצפו בו תלויה רק בקהל שצופה בו. אלו יחצניו ומשווקיו. בדיוק כמו בסרט הקודם.

והנה אני חוזרת להתחלה ומספרת על הנקודה בה הפכו שני הסרטים לטרילוגיה. היה זה במשמרת הראשונה עם אביב פרס, עורך האון ליין של שני הסרטים (למעשה של שלושתם, גם של כדור בגב שיצא עכשיו בדיוידי ועל כך בהמשך). הוא סיים צפייה בעותק העבודה של "אפריקה!" ואמר לי: שמעי, שני הסרטים האלו עומדים באותה ישורת מבחינת איכותם, אבל זו צריכה להיות טרילוגיה. אני לא יודעת אפילו אם הוא חשב על כך עד הסוף, אבל מבחינתי זו הייתה הנקודה בה הבנתי: נכון, בדיוק, זה מה שאני צריכה לעשות. הרי אני ממילא עובדת בלי הפסקה, ממילא שוחה בחומרים ולא מרפה מהם, אז למה לא טרילוגיה? הרי אני שם.

וכך, ממש מהיום בו שוחרר "אפריקה!" לעולם, אני עסוקה בהפקה (עצמאית, לבד, ברור ברור) בסרט השלישי, שממודר כעת ברמות-על. חציו (לפחות) כבר צולם, אין לו מימון ואין לי עדיין מושג איך אתקדם איתו כלכלית, אבל אני עובדת בלי להפסיק. וזהו בינתיים. כל רעיון תמיכתי יתקבל בשמחה. אני רוצה לנסות לשבור את התבניות הכלכליות של הסרטים הקודמים. ברור שזה יהיה סרט דל תקציב, אבל מאחר שלמדתי לעשות קסמים ומעשי נסים בכסף, אני סומכת על עצמי שאסתדר בעזרת תומכים ומחבבים ובעזרתי כמובן, גם אם עוד לא החזרתי אפילו קמצוץ מההשקעה שלי ב"אפריקה!".

 

הקרנות החודש

השבוע האחרון של "אפריקה!" באוקטובר:
שני, 24.10, שפיים, הקרנה פרטית
חמישי, 27.10, 20:30 ספריית קריית אונו
%d7%90%d7%a4%d7%a8%d7%99%d7%a7%d7%94%d7%a7%d7%a8%d7%99%d7%99%d7%aa%d7%90%d7%95%d7%a0%d7%95
שישי, 28.10, 12:30, סינמטק ת"א
שבת, 29.10, 11:30, מרכז הנצחה טבעון

הקרנות נובמבר

"אפריקה – סיאה מהקילימנג'רו" בסינמטק ת"א. הקרנה אחרונה.
יום שבת, 5 בנובמבר, 15:15

"אפריקה!" ביד לבנים רמת השרון, 14.11, 20:30

איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן?

2.11, 20:00, ספריה אזורית מגידו.

אפשר להזמין אותי ואת הסרטים לכל מקום שהוא: dvoritsh@gmail.com, 052-3512025

וגם לרכוש DVD  של כדור בגב.
cadurdvd

כמה הרהורים על "אפריקה!" ותגובות הקהל

אחד הדברים שהעסיקו אותי בעת העריכה של אפריקה – סיאה מהקילימנג'רו הוא עד כמה להתייחס לאיפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן? בסרט החדש, איך למנן את ההתייחסות לסרט הקודם, מה לספר עוד על אנה ריבקין-בריק, איך ליצור סרט שיהיה גם קשור לסרט הקודם וגם עצמאי לגמרי, כלומר שמי שלא צפה בראשון יוכל ליהנות ממנו בלי שום בעיה ומי שצפה בראשון לא יחשוב או ירגיש שאני חוזרת על עצמי. זה היה חלק מהדיאלוג הממושך עם העורכים ועם צופי-המבחן שהגיעו לחדר העריכה בעת העבודה. אני חושבת שבמובן זה מצאתי פתרונות הולמים. הנה כמה רשמים מצופי הסרט בשבועיים האחרונים. שתי הצופות הראשונות מתייחסות לשאלות שהצגתי פה:

"אני מודה שקצת חששתי, אהבתי את הסרט הראשון ופחדתי משכפולו וגם העובדה שהדמות נמצאה מהר, אז על מה כבר תהייה העלילה.
באתי עם ניבי, הבן שלי שעוד לא בן שמונה, שאוהב קולנוע אך כמעט ולא ראה סרטים דוקומנטריים בקולנוע.
אבל למרות הסקפטיות לפני, נהנינו מאוד. משהו בטבעיות שבה את מעבירה את העלילה, הצילום הנפלא לדעתי והדמות שפשוט אי אפשר שלא להתאהב בה, מקסים בעיני.
תודה, בהצלחה בשלישי" (רונית סלניקיו)

"הייתה הקרנה נהדרת! נדמה היה לי שאני יודעת בדיוק על מה יהיה הסרט, אבל לא כך היה. הופתעתי והוקסמתי ממנו מאוד. בהחלט יש ל"אפריקה" זיקה לסרט הראשון, אבל לחלוטין הוא בפני עצמו, עם יבשת מטלטלת וגיבורה מדהימה" (קלייר פאגיס).

"נהנינו מאפריקה ומהשיחה האנושית והמרתקת" (ללי שמר).

"שתינו הוקסמנו. למשפחה הזאת יש סיפור מרתק!!" (נועה לוין)

"דבורית היא לא מסוג האמנים שדוחפים לך את המסר לעוס עם כפית קטנה, היישר לפה. הכל נמצא בסרט – כולל זיקות מרומזות למעורבות קומוניסטים, ישראלים ואפילו האיסלם. למצוא מישהי כמו סיאה באחת המדינות העניות ביותר בעולם ולתת לה להציג את עצמה ואת הזיקה שלה למקום ההולדת שלה – זה עניין גדול. מזמן לא ראיתי דמויות כ"כ מרתקות ובימאית שמתייחסת אליהן כ"כ בכבוד" (חנה לוק).

"אני ובתי ורותם חברתנו היינו היום בהקרנה התל-אביבית, בלי להצטלם, אבל עם מאוד ליהנות גם מאפריקה! להעריך את הפועלת העצמאית, לחכות לשלישי בטרילוגיה ולאלה שאחריה. בז'אנר הזה, בעניינים אחרים, מה שתבחרי. בטח שצחקנו איתך מהמלריה שלךף כמו שתרגשנו אתך מכל מה שיש להתרגש איתך, ויש המון. נתמוך, נפגין, נתגייס כשתכווני לאן ואיך, כדי שתמשיכי. לבבות אדומים" (אפרת שטיגליץ).

"מומלץ ביותר. לכו לראות חוויה מסוג אחר. סבים וסבתות הורים וילדים (לילך שמיר)

"נהנינו מאוד!" (יעל ניר)

"מי שעוד לא ראה חייב ללכת. סרט קסום ומרגש" (עדי בריל)

 

אפריקה! – סיאה מהקילימנג'רו, איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן? | אוקטובר 2016

אפריקה!

סינמטק תל אביב
שבת, 1.10, 13:00
שני, 3.10, 15:00 (ראש השנה)
שבת, 8.10, 11:30
שני, 17.10, 13:30 (סוכות)
רביעי, 19.10, 13:00 (סוכות)
שישי, 28.10, 12:30
אגיע לכל ההקרנות בת"א

24.10, שפיים, הקרנה פרטית

מרכז הנצחה טבעון
סינמה שבת, 29.10, 11:30

ספריית קריית אונו
27.10, 20:30 (בנוכחותי)

%d7%90%d7%a4%d7%a8%d7%99%d7%a7%d7%94%d7%a7%d7%a8%d7%99%d7%99%d7%aa%d7%90%d7%95%d7%a0%d7%95

איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן?

14.10, בי"ס נחשונים בת ים (סל תרבות)

ומה היה החודש בפייסבוק?

לפני שנה איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן? היה מועמד לפרס אופיר בקטגוריית הסרט התיעודי הקצר. לא הייתה לי תחושה ניצחון לפני האירוע. נסעתי להיכל התרבות של אשדוד עם Yael Leshem, המפיקה הראשית של קסטינה, חב' ההפקות של הסרט. השארתי את הקטנוע בעזריאלי וחיכיתי לה שתאסוף אותי למונית בדרך לטקס. יעל (שצילמה את התמונה) והייתה מעורבת כמובן בכל תלאות הפקת הסרט התרגשה וקיוותה יותר ממני אפילו.
%d7%93%d7%91%d7%95%d7%a8%d7%99%d7%aa%d7%91%d7%a4%d7%a8%d7%a1%d7%90%d7%95%d7%a4%d7%99%d7%a8
לפני הטקס יצאנו החוצה. חשתי מועקה. אני לא יכולה להכחיש. העדפתי לא להיכנס ולהתמנגל. פה ושם אמרתי היי. בשירותים פגשתי במאית מאחד הערוצים, שבתוכניתה השתתפתי עם הסרט כמה חודשים קודם. "נו, דיברת עם X מהערוץ?" שאלתי אותה. "כן, הוא הודה שטעה כשסירב לקנות את הסרט". "נו ו?" המשכתי. היא אמרה שתזכיר לו. כלום לא קרה עם זה. יום יבוא ואספר את סיפור הזוועות עם הערוץ האמור. יש לי כמה סיפורים על כמה ערוצים, אבל כל כלבלב יבוא יומו. לאט אבל בטוח.
כשנכנסנו לאולם וראיתי היכן הושיבו אותנו הבנתי שלא זכיתי. את הזוכים הושיבו לרוב בקצה השורות, קרוב ככל האפשר לבמה. כך שההפתעה כשהוכרז על הזוכה בקטגוריה שלי לא הייתה גדולה. וכל זאת, למרות כל ההימורים קודם לאירוע, של בלוגרי הקולנוע, שחשבו שאזכה. ולא, ההפסד שלי הוא לא כמו של המועמדים האחרים. איש מהמועמדים האחרים לא השקיע את כספו בסרט שלו. לכולם היו גופי שידור וקרנות שתמכו בהם. כך שאין בכלל מה להשוות. זאת ועוד: אף אחד מהסרטים המועמדים לא זכה לאהבת הקהל כמו הסרט שלי. כך שסטירת הלחי הייתה קשה.
אני חושבת לעתים מה היה קורה אם הסרט היה זוכה, אם מהלך הדברים היה שונה, אם ערוץ כלשהו היה מתעורר מהקומה ורוכש אותו לשידור. זה לא קרה. העבודה הקשה יום יום נמשכה, עד שכמה חודשים לאחר מכן הצלחתי לגמור ולהחזיר את ההשקעה בסרט. מה שהכשיר את הקרקע הכלכלית להולדת אפריקה – סיאה מהקילימנג'רו.
את העלבון הצורב לא שכחתי. את הסרט השני כבר לא שלחתי לשומקום. כל המשלוחים האלו, כפי שכבר סיפרתי, עולים ממון רב, ואין לי שום שקל כדי להשקיע בשיווקו. אשר על כן עזרת הקהל חשובה מאוד.
*פוסט הבאסה אחרי הטקס*

כשצוחקים מסיפור המלריה שלי באפריקה – סיאה מהקילימנג'רו אני יודעת שההקרנה מהממת. וגם כשמחמיאים לנטוש (AKA "נטע המפורסמת") על קריינות הספר. בנוסף הגיעו היום מלא אנשים שאני מכירה, רובם בוגרי אקדמיית איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן?. אזרח נלהב ששומר על פרטיותו וביקש להצטלם איתי ולהראות לנכדה וכאן עם מאיה פריש, סוחרת מדופלמת שמכרה לי ארנק בשוקחתן שהיה בקיץ בשכונתנו והצטלמה איתי גם אחרי הסרט הראשון וכתבה גם ספר המשך ל"אלה קרי הילדה מלפלנד", במסגרת תחרות ארצית של "מצעד הספרים". משפחת בריל-פריש הגיעה בהרכב מלא: אמא, אבא (תודה על הצילומים, Ady Barill, Felix Frisch), שני ילדים וסבתא. ככה צריך!

%d7%9e%d7%90%d7%99%d7%94%d7%a4%d7%a8%d7%99%d7%a9

אחת הסצינות היפות והמרגשות ב"אפריקה!" היא סצינת הקברים במטע הבננות.
כל מי ששמע את דבריי אחרי "איפה אלה קרי…" מכיר את סיפור הקבר של אנה ריבקין בריק, שלידו יש חלקה ריקה שיועדה לבעלה, דניאל בריק, אבל נותרה ריקה וגם על רעיון העיוועים שלי להעלות את עצמותיו לישראל.
במסגרת סיורי הנוכחי, אירופה בארבעה ימים, הגעתי אחרי חיפושים ממושכים גם לקבר של דניאל בזכות אחייניתו אווה בריק. להפתעתי עומד קברו בדד, ללא שום מכר, לא ליד רעייתו השנייה, כלום. כך שלבי נצבט מאחר ששתי הנפשות הללו לא חברו בסופו של דבר, גם לא סמלית. בצילום השני: דניאל (משמאל) ליד קברה של אנה, למעשה עומד על חלקת הקבר שלו, עם קרובי משפחה ישראלים.

בצילום: בהפסקה בין הקרנת "איפה אלה קרי…" ל"אפריקה!" בבית גבריאל. יום ארוך שהחל ב-12 ועוד לא נגמר, אבל אני יכולה לבשר שכבר עליתי על 840 בטבריה לכיוון ת"א. כלומר, אין מה לדאוג בינתיים. מתי אגיע לעירי? נו, לא חשוב. צופה אחת שאלה אותי למה לא לקחתי אותה איתי במסעותיי. עלמה בת ה-11 שאלה אותי איך לא התייאשתי? מיכל שאלה אותי מתי אכתוב דוקטורט על נושא כלשהו מהסרטים ואני בדיוק חשבתי היום במהלך ההקרנות שממש בא לי לכתוב עבודת ניתוח לשני הסרטים, אבל זה לא ממש הגיוני שיוצר ינתח את יצירותיו, נכון? מישהי הציעה לי לרכוש את חלקת הקבר הפנויה לצד אנה ריבקין בריק לעצמי 🙂
חתמתי על ספרים ישנים וחדשים ובסוף אכלתי ארוחת ערב עם 3 בנות אלפא במסעדת צל התמר. לא זוכרת את כל האמירות המופלאות שאפפו אותי, אבל אני רוצה להודות לכל מי שגרמו לאירוע הזה לקרות: לילך שמיר, עידן גרינבאום, מיכל רום וגם לנועם ובארי מבית גבריאל, שיש בו מקרן מעולה במיוחד ושהקרנה איכותית כזו לא חוויתי מזמן.

שוב אני מחזיקה שמונה מיליון איש ערים באמצע הלילה, אבל מה לעשות, התפקיד מחייב. נכון תמיד אני מספרת שבכל מקום אליו אני מגיעה עם איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן? (או "אפריקה!") אני מקבלת עוד תובנה, עוד פיסת מידע שאני יכולה להתקדם איתה הלאה? אז כנראה שהיום נמצאה תשובה סופית ונחרצת לשאלת חצי מיליון השקלים: איך זה שישראל היא המדינה היחידה בעולם בה ספרי ילדי העולם עדיין נקראים, כבר שלושה דורות. יבנאית אחת אמרה: זה בגלל המסורת. למסורת יש משמעות גדולה בעם ישראל. בגלל זה סבתות קונות לנכדים, והורים קונים לילדים. קניתי. אותה גברת גם נתנה לי רעיון ממש יפה לסרט חדש וחוץ מזה שמחתי לשמח ולרגש את הצופים הקשובים. בנוסף, צצו כמה צילומים ממש יפים מהקיבוץ שנייה לפני שהחשיכה השתררה וגם נס אירע לי והצלחתי להגיע לרכבת ביבנה מערב, אף שאתר הרכבת כשל בענק במידע שגוי (הרבה הרפתקאות תחב"ציות פוקדות אותי באחרונה). אה, ועוד משהו יש בקבוצת יבנה שלא שמעתי עליו בשום קיבוץ: "תורנות נהג קטר", בה אחד החברים הוא זה שאחראי להביא את האורחים, החברים ומי לא מהרכבת.

%d7%a7%d7%91%d7%95%d7%a6%d7%aa%d7%99%d7%91%d7%a0%d7%94

בצילום: אלה קרי מקבוצת יבנה יצאה מהמסך ואני נכנסתי לתוכו

אז אני עומדת
בסינמטק לפני ההקרנה של אפריקה – סיאה מהקילימנג'רו עם סמי מ-Cinepost והוא שואל אותי איך הולך ואני עונה, פתאום עובר בחור ושואל אותי, "את מההפקה של אלה קרי?" התבלבלתי עד שהבנתי שזו אני מההפקה של אלה קרי ועניתי בחיוב ואז הוא לחץ את ידי ואמר "כל הכבוד!". אמרתי לסמי, "נשבעת'ך זה לא מתוכנן" וסמי צוחק. חולפות 2 דקות, אנחנו ממשיכים לדבר ועוברת אישה ואומרת לי "אפריקה! סרט מעולה!" ואני לסמי, "נשבעת'ך, גם היא לא שתולה" וסמי צוחק. סוף סוף התחלנו בהקרנה כמעט בזמן למרות מיליוני הפקקים והיה מאוד נחמד והצופים שבילו יום לימודים ארוך באיפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן?+"אפריקה!" ברצף קיבלו לבבות שוקולד להעלאת רמת הסוכר בדם. בקיצור, היה כיף. ומי שלא בא הפסיד, כי לא תהיה עוד הקרנה כפולה בינתיים. ההמשך בשבת, 3.9, 13:00 בסינמטק ת"א עם "אפריקה!" בלבד. במקום להיצלות בשמש בואו להתאוורר במזגן הלא מקפיא. ועל שבוע הבא הפרוע אדווח מחר.

לקבל מכתבים מצופי הסרטים זה משהו שאני אוהבת מאוד ולעולם לא שבעה מכך, אבל לקבל מכתב ממישהי שכתבה לי לראשונה באוגוסט 2013, אחרי שחזרתי מיפן, ולפני שאיפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן? היה מוכן וגם השבוע, אחרי שכבר צפתה באפריקה – סיאה מהקילימנג'רו!, זה משהו שלא קורה כל יום. אז הנה סיון קלין שהקפיצה את לבי ברון:

22/08/2013 22:49
"שלום דבורית,
שמי סיון ואני גננת בגן ילדים בשכונת בבלי בתל אביב.
הנושא השנתי בו עסקנו ובו נעסוק גם במהלך השנה הקרובה הוא ספרים וסופרים.
בתור מי שגדלה על סדרת ספרי "ילדי העולם" החלטתי לערוך לילדים היכרות עם הספרים. במהלך השנה בכל שבוע קראנו ספר אחר מתוך הסדרה. מדהים היה לראות כמה עניין גילו ילדים בני חמש בנושא ובגיבורים מאמצע המאה שעברה. כששמעתי על הסרט שעשית ובו חזרת אל גיבורי הספרים התרגשתי מאוד. ראיתי את הכתבה בתוכנית 'קצת גבוה' ורציתי לשאול האם ניתן יהיה לרכוש את הסרט? הייתי מאוד רוצה להקרין לפחות חלקים ממנו לילדים בגן שלי. שתי שאלות שהם כל הזמן שאלו אותי היו: "האם זה קרה באמת"? ו"האם הגיבורים עדיין חיים"? סיפרתי להם שלפחות חלק מהגיבורים עדיין חיים וניסיתי למצוא תמונות עדכניות, מה שלא כל כך צלח. היחידה שמצאתי הייתה אלה קרי.
תודה שעשית את הסרט, אעשה מאמצים לצפות בו.
סיון"
23/08/2013 04:45
*חלפו שלוש שנים וחמישה ימים שתיעדתי כל דקה מהם וסיון כתבה לי שוב:*
יום א' 23:59
"הי דבורית,
צפיתי היום בסרט 'אפריקה!' בסינמטק תל אביב יחד עם אחותי.
התרגשנו ונהנינו מאוד, ממש כפי שהיה כשצפינו ב'איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו סאן?'
היו באולם אנשים בטווח גילאים רחב שנע לדעתי לפחות בין שש לשישים ונראה שכולם התרגשו לפחות כמונו.
רציתי להודות לך על הסרטים המצוינים ועל היכולת שלך בתור יוצרת לגעת ולרגש, זה ממש לא מובן מאליו, ישר כוח".

"אפריקה!" ו"איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן?" בספטמבר 2016

הקרנות "אפריקה!" ו"איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן?" בספטמבר 2016

אפריקה!:

סינמטק תל אביב
שבת, 3.9, 13:00 בנוכחותי
שני, 5.9, 20:00
שבת, 10.9, 11:30
שבת, 17.9, 13:00 בנוכחותי
שלישי, 20.9, 11:00 בנוכחותי
שבת, 24.9, 13:00 בנוכחותי
שבת, 1.10, 13:00 בנוכחותי

סינמטק ירושלים
5.9, 19:00 בנוכחותי
10.9, 19:00
13.9, 18:00
24.9, 19:00 בנוכחותי

טיקוטין, חיפה
15.9, 20:00

ספריה אזורית לב השרון
21.9, 20:00

הקרנה משולבת: איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן?+אפריקה!

שישי, 2.9, 14:00, סינמטק תל אביב, בנוכחותי
חמישי, 8.9, 17:30, בית גבריאל (בצילום, על שפת ים כנרת)
ביתגבריאלבכנרת
להמשיך לקרוא

מאה הסרטים הטובים של המאה ה-21

אני לא מבקרת קולנוע כבר שמונה שנים וקצת ובזמן שהייתי מבקרת ממש לא חלמתי ליצור קולנוע, בניגוד למחשבה המקובלת שמי שלא יכול ליצור מבקר.
רק אחרי שעזבתי לחלוטין את המקצוע, למעשה רק שנה לאחר מכן החל החיידק מנקר בי.
הסרטון הראשון שעשיתי עם איילת דקל ב-2009 היה המקום הכי נמוך בתל אביב ובאותה שנה התחילו להתעופף במוחי כל מיני רעיונות לסרטים דוקומנטריים וגם לסדרה עלילתית המבוססת על הבלוג שאותו כתבתי אז, ולווט אנדרגראונד, בשם סיכות. כל הרעיונות שלי מאז ועד היום נדחו ע"י קרנות הקולנוע וגופי השידור, אבל תודה לאלה ולעצמי, יש לי עכשיו כבר שלושה סרטים מוכנים ומחשבות על העתיד. קולנוע עצמאי זה אני.
אין ברירה, כידוע. הכל לבד לבד לבד. כי אני רוצה לעשות קולנוע דוקומנטרי וגם עשרות סירובים לא ריפו את ידיי. תודה גם לכל המאות שהשתתפו במימון-ההמונים לשני הסרטים שלי (אפריקה!) ולקסטינה תקשורת שהפיקה את איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן?. את השלישי (כדור בגב), ילד הסנדוויץ' עשיתי לבד לבד. רק בכספי.

מתוך סקרנות הסתכלתי ברשימה של BBC, שעלתה היום, רשימה שהרכיבו מבקרי קולנוע מכל העולם, של 100 הסרטים הטובים של המאה ה-21. למה עכשיו הם יצרו רשימה כזו, הרי אנחנו לא בשום שנה עגולה לא ממש הבנתי, גם אחרי שקראתי את ההקדמה לפרויקט.

אז הנה הרשימה.
שמחתי למצוא בה כמה סרטים שמאוד אהבתי, ביניהם שמש נצחית בראש צלול שהגיע למקום השישי, עליו כתבתי כמה ביקורות בשל כמה צפיות שעשיתי בו.
תמהתי מכך שמלהולנד דרייב זכה במקום הראשון.
מצב רוח לאהבה של וונג קר וואי במקום השני. מקובל עלי שהוא באחד המקומות הראשונים, אבל מבחינתי שמש נצחית צריך להיות במקום הראשון, אם מתייחסים לשמונה השנים הראשונות של המאה ה-21.
המסע המופלא של הייאו מיאזקי במקום הרביעי. אוקיי, אהבתי גם אני.
אבודים בטוקיו, גם הוא מהאהובים עלי מאכלס את המקום ה-22 ומחבואים של מיכאל הנקה ב-23.
דבר אליה של אלמודובר במקום ה-28 ושבעה צעדים של פארק צ'אן-ווק במקום ה-30.
אביב, קיץ, סתיו, חורף….ואביב במקום ה-66.
גם את דוגוויל של לארס פון טרייר אהבתי והוא נמצא במקום ה-76.
אינטליגנציה מלאכותית של ספילברג נמצא במקום ה-83 ומוצאים את נמו במקום ה-96.
את הרשימה חותם עוד סרט שאהבתי, רקוויאם לחלום.

במקום שמות הסרטים בבולד צריכה הייתי להביא קישורים לכל הביקורות שלי. אלא מה, לרייטינג, השבועון המנוח בו כתבתי לא היה אתר אינטרנט. כלומר היה אתר עוברי מאוד ראשוני ובסיסי ומתישהו הוא התאדה ונעלם. אין יותר. כך שהביקורות שלי לא מופיעות ברשת.
כן, יש לי את כולן על דפי העיתון. שמרתי אותן אחת אחת, אבל לא סביר לסרוק אותן ולהעלות לרשת. אני לא חושבת שיש לכך קהל רב, עם כל הכבוד לי.

אני מנסה למצוא קשר בין התקופה בה הייתי מבקרת קולנוע לבין התקופה שלאחריה, בה הפכתי ליוצרת ואני די מתקשה. מה שכן, מהרגע שהפסקתי לבקר הפסקתי כמעט לצפות בסרטים ובעיקר מהרגע שהתחלתי ליצור. היום אני צופה בסרטים דוקומנטריים ספורים שנקרים על דרכי בדרך זו או אחרת. מכשיר הטלוויזיה הענק והעתיק שלי לא מחובר לשום גוף משדר (גם מטעמים כלכליים וגם כמחאה על ההתנכרות לסרטיי), כך שהחשיפה שלי ליצירות קולנועיות בשמונה השנים האחרונות שואפת כמעט לאפס המוחלט.
בנוסף אני לא יכולה לצפות בסרטים שקיבלו תמיכה מקרנות ומגופי שידור ומגופי חו"ל ומקופרודוקציות. כואב לי הלב ואני גם אחוזת קנאה על שחיי היוצרים האלו קלים הרבה יותר משלי. זה לא עניין קל ערך. היום, עם שיווק אפריקה! וסרט נוסף בתכנון עלי לחשב בזהירות גדולה את ההמשך.

ופאן משעשע לסיכום, אפרופו מבקרי קולנוע: אף מבקר קולנוע ממסדי לא כתב ביקורת על אף אחד מהסרטים שלי. מי שכתבו עליהם הם צופים רבים ושלושה בלוגרי קולנוע חביבים. אז יופי שיש לי קהילה וקהל תומכים ואוהבים. בלעדיהם לא יודעת מה היה עולה בגורל יצירתי.

אחתום בשורה ממכתב שקיבלתי מצופה היום:

…הסרטים כל כך אישיים, כל כך סוחפים, כל כך מעוררי מחשבה, הם כלים שחייבים להיות בארגז הכלים של כל חובב תרבות באשר הוא…

תודה ואמן.

האם כדאי לחפש גיבורי ילדות?

יודע.ת כל מרואיינ.ת שלא הכל תלוי בה. דברים מוצאים מהקשרם, מקוצרים, נערכים ועוד.
בשידור חי בטלוויזיה או ברדיו השליטה כולה של המרואיינים, לפחות לכאורה. כל אמירה מונצחת לעד, כל שאלה נענית. אי אפשר למחוק כלום. אפשר להדגיש מה שרוצים, לחמוק משאלות שלא רוצים לענות עליהן. רחבת הריקודים גדולה ואוורירית. לפעמים עלולים המרואיינים להתבאס: למה אמרתי ככה ולא ככה, אבל ריאיון בשידור חי הוא הדבר הכי קרוב לדיאלוג אותנטי.

המרואיינ.ת לא יושבת לבד באולפן, אלא עם מראיינ.ת.ים. זאת אומרת, מתנהל דיאלוג, פינג-פונג כלשהו. לא תמיד הוא עולה יפה, לפעמים המראיינים מגיעים לא מוכנים, לפעמים התחקירנים הטעו אותם, הרבה דברים עלולים לקרות.

שמעתי על קורס לתקשורת שבו המרצה ביקש/ה מהסטודנטים להכין ריאיון עם דמות כלשהי לבחירתם. מאחר שנתבקשתי לעזור לסטודנטית חביבה להכין את הריאיון, מיד הסברתי לה כמה צריך להיות קשוב למרואיינ.ת, לזרום עם התשובות ולהתקדם איתן ולא לדבוק רק בשאלות שהכינה מהבית. הייתי בטוחה שמה-זה עזרתי לה. אבל הסטודנטית הסבירה לי: אה, לא, אנחנו רק צריכים להכין רשימת שאלות. הכל תיאורטי. לא הבנתי. מה הרעיון שמאחורי הריאיון?
אבל נזכרתי שאני לא עוסקת יותר בביקורת תקשורת וגם לא בביקורת לימודי תקשורת.
מאחלת אושר ושמחה לסטודנטים ולמרציהם.

אך לא לצורך זה התכנסתי, אלא לריאיון שהיה לי בתוכנית הבוקר של קשת היום. ריאיינו אותי יואב לימור, גלית גוטמן ולירון שמם: אחרי שהגישה את פינתה הצטרפה לחגיגה.
מה אגיד, היה כיף. אני נהניתי, נראה לי שגם המראיינים והנה התוצאה. אחד הטובים שהיו לי.
כנראה לקימה הכה מוקדמת ולריאיון בשש וחצי בבוקר יש גם תוצאות חיוביות: רעננות וחדות מחשבה.
ותשובה לשאלה שבכותרת, בריאיון.

 

מהו סרט עצמאי?

שלושת הסרטים העצמאיים שיצרתי
איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן? (לוח הקרנות אוגוסט 2016)
כדור בגב  (לצפייה בתשלום בווימאו)
אפריקה! (לוח הקרנות אוגוסט 2016)

————————
אז מהו סרט עצמאי (How do you define independent film)?
אין, ממש אין תשובה חד משמעית.

ראשית, הגדרות מלפני שהמצאתי את הגלגל מחדש לעצמי.
בכתבה ב-Indiewire מ-2013 נאמר שהקווים בין קולנוע הוליוודי לעצמאי כה מטושטשים, שאולי בכלל צריך הגדרה חדשה. אחת התשובות שנותנים באותה כתבה היא, "כל סרט שנעשה מחוץ לממסד ההוליוודי", בהתחשב בתקציב, מקורות מימון, סיפור, קאסט, הפצה ועוד.
יחד עם זאת יש לא פעם זליגה לפחות באספקט אחד מהאמור לעיל בין אינדי לממסדי.
למשל, אם ג'ורג' לוקאס מימן סרט שלו בעצמו ב-58 מיליון דולר, זה עדיין סרט עצמאי? כן? לא? למה?
דעה אחרת באותה כתבה אומרת: עזבו את השאלה איך הסרט מומן. התייחסו לסרט עצמו. סרטים עצמאיים לא יכולים להיות חמודים, עם קמצוץ שיגעון, משפחה לא מתפקדת או מה. סרטים עצמאים צריכים להיות מהפכניים, לא מעגלים פינות, זועמים, נשכניים.
עוד הגדרה היא שיוצר סרט עצמאי הוא מי שאף אחד לא נושף בעורפו, לא מנג'ס ולא מטריד אותו בהערות, בקשות וקושיות סרק.

לפי ויקיפדיה באנגלית סרט עצמאי הוא סרט שנעשה מחוץ לאולפנים הגדולים, ע"י סוכנויות קטנות. לעתים העצמאיים מובחנים בגלל התוכן, הסגנון והחזון האמנותי של יוצריהם. לפעמים תקציביהם נמוכים יותר מסרטי אולפנים ופעמים רבות ההפצה שלהם מוגבלת.

כל שאר ההגדרות, בגגלי את המושג "קולנוע עצמאי" הנה והנה, הן העתקות מפה לשם. אז הפסקתי לחטט ברשת ועברתי למסקנות שלי. אני מדברת רק על קולנוע דוקומנטרי. לא בקיאה בעשיית קולנוע עלילתי. התחקירים, הסיפורים שאני רוצה לגלות, למצוא ולתעד, זו ליבת העשייה הקולנועית מבחינתי.

לישראל אין הוליווד משלה והתשובה שלי לשאלה מהו סרט עצמאי היא "כל סרט שנעשה מחוץ לממסד התרבותי". הכוונה ב"הממסד התרבותי" היא לקרנות הקולנוע ולגופי השידור שנותנים את הכסף ליצירה. כמה? המינימום הוא 100,000$ להפקה. את שאר הכסף מקוששים היוצרים מקרנות, מקופרודוקציה עם חו"ל ועוד. ברור שיש מי שמקבלים הרבה יותר כסף מהסכום שציינתי.
איך מקבלים כסף מחו"ל? איך מפיצים בחו"ל? ניסיתי ועוד איך, אך לא פיצחתי את השיטה. לי, כבמאית וכמפיקה פרטית וזעירה, עצמאית, עוסקת מורשה, אפילו לא חברה, בלתי אפשר לעשות זאת. או במילים אחרות: אני לא הצלחתי בכך.

רוב היוצרים בארץ לא יוצרים סרטים רק מכספם הם (בהנחה שהם אכן משקיעים את כספם), מכסף פרטי. הם מקבלים אותו מהגופים שציינתי לעיל. גם אם הם מתחילים ליצור את הסרט באופן עצמאי, אין להם כוונה להמשיך בכך. אשר על כן יתמידו בהגשות הצעותיהם (לפעמים עשרות, לפעמים בינגו בפעם הראשונה, ולא אכנס לזה) עד שמישהו יתרצה ויגיד רוצה אני.
רוב היוצרים שלא יקבלו תמיכה כספית ממישהו ירימו ידיים בשלב כלשהו, בהנחה שמצבם הכלכלי ממוצע ומטה ואין להם כוונה למכור כליה כדי לממן את סרטם. ובצדק כמובן.

איך מקבלים כסף ליצירת סרטים בישראל? באמצעות הגשות ומכרזים.
לכל קרן וגוף שידור (מזכירה: אני מדברת על דוקו) יש מועדי הגשה. ההגשה כוללת כתיבת כוונות הבמאי, סינופסיס, טריטמנט, תקציב, הגשת חומרים מצולמים (לרוב לא חובה) ועוד בירוקרטיות.
כ-150 איש יגישו הצעות במסלול הפקה בכל מכרז שכזה. פחות מעשרה אנשים יקבלו תקציב הפקה.

יש עוד דרכים לקבל כסף ליצירת סרטים בישראל. אחת מהן, עליה למדתי בשנות השתכשכותי המעטות בשוליה הממסדיים של תעשיית הקולנוע, היא הזמנת סרט (או סדרה) פרי רעיון גופי השידור, מבמאי/ם מסוימים, לפי רצון הגוף המשדר וללא מכרז. למה? כי הם יכולים, כי החוק לא פוסל זאת. זה הכסף שלהם. במקרים האלו אין דין ואין דיין. הבמאי הנבחר יכול להיות קשור בעבותות לראשי הגוף או סתם חבר/ מכר/ מוכר. זה קורה לא רק בגופי השידור הפרטיים לכאורה, אלא גם בגוף הממלכתי ההולך ונעלם כעת. לכאורה. ככה זה.
אסכם באופן ברור: לא כל יצירה קולנועית עוברת מכרז בגופים המשדרים. יש במאים בני מזל שנקראים לדגל, לביים סרט/ סדרה מסוימים. מי קבע שהם המייטביים למשימה זו? מי שעומד בראש אותם גופים משדרים מממנים.
אני לא רוצה להמשיך לטחון מילים בנושא זה או להגיד נו נו נו, או לזעוק לשמיים או לצקצק. מנסיוני הלא גדול, אין מה לעשות חוץ מלשבור את הכלים ולהגיד לא יהי חלקי עמם יותר. זה מה שאני החלטתי.

חד משמעית ובלי להתייפייף: אף אחד, אבל אף אחד, לא רוצה להיות יוצר עצמאי. כולם רוצים לקבל כסף לסרט/סדרה שלהם מהממסד. ההחלטה להיות יוצר.ת עצמאי.ת הופכת את תהליך היצירה למלחמת קודש (פה אני מסבירה איך עושים זאת). לא פחות. לא קיבלת כסף ואת.ה רוצה ליצור בכל מחיר כי בנפשך הדבר.
אין שום החלטה אידיאולוגית מאחורי הדברים. האידיאולוגיה מגיעה אחר כך.

אחזור ואספר על אחד מראשי/ות הקרנות בישראל שאמר/ה לי: "כל הקולנוע בישראל הוא קולנוע עצמאי". וזה כמובן מעיד על בורות די מדהימה ומדגים בקליפת אגוז את כישוריהם של האוחזים בתפקידים אלו.
ואם כבר אני בעניין בעלי התפקידים: צריך לזכור שיש מעט מאוד תפקידים בכירים כאלו בישראל וכך, כעשרה אנשים גג נודדים בין הקרנות השונות וגופי השידור השונים ומח' הדוקו השונות במשחק כיסאות מוזיקליים מטורלל. זה אומר שאם הצעת את מרכולתך ל-X במקום Y ונדחית, רוב הסיכויים הם שאותו X יגיע למקום Z בעוד שנה, כך שאת יכולה לזרוק את כל הגשותייך ותקוותייך לפח.

אספר גם על קולגה הסבור שההגדרה לקולנוע דוקומנטרי עצמאי היא: כשהבמאי.ת הוא גם המפיק.ה. אני לא מסכימה עם ההגדרה הזו.
אם המפיק/במאי צריך לחזר על פתחי מעניקי הכספים, מה יצא לנו מזה? איפה העצמאות?
נכון שכששני התפקידים מתלכדים באדם אחד נחסכים מלא כסף, ריבים ואי נוחות. יכול אדם להתקוטט רק עם עצמו וזה תמיד עדיף מלהתעצבן על אחרים ושאחרים יתעצבנו עליך.

והמלכוד? לא כל אחד רוצה ויכול ואוהב להפיק. אני אוהבת ורוצה ויכולה. את שני הסרטים האחרונים שלי הפקתי ב-100% בעצמי. בסרט הראשון שלי ביצעתי תפקידי הפקה רבים.
הקולגה האמור גם הוא מפיק לעצמו, אבל יש יוצרים שרוצים להתעמק בהליך היצירה בלבד ולא בארגון טיסה והסעה, ברכישת כוננים להעלאת חומר הגלם או בקביעת לו"ז עם העורכים. ועוד ועוד, לא אלאה בים הפעולות שצריך לבצע כדי להפיק סרט.

ואלו ההגדרות שלי (בטח שאפשר לחלוק עלי) לקולנוע עצמאי

– עיקר המימון הוא בעזרת כסף פרטי (של הבמאי.ת, המפיק.ה), ואו מימון המון, ואו כל אדם פרטי אחר שמוכן להשקיע או לתמוך בסרט. הממסד התרבותי (ע"ע) לא מעורב בכך.

– התקציב נמוך מתקציבו של סרט לא-עצמאי: צריך לחסוך בעלויות ולבצע כמה שיותר תפקידים לבד. יותר קשה מלהפיק סרט בעזרת אנשים אחרים, אבל מצד שני, החופש הוא אינסופי ונחסך ים זמן.
כל ההחלטות שלך ואת מבצעת הכל לבד, בקצב ובזמן שנראה לך. ברגע שאת צריכה לחכות להחלטות מגורמים שונים הזמן עובר, זולג ומתבזבז.

– יש את סוגיית התוכן. האם באמת התוכן יהיה חתרני יותר משל סרטי הממסד? לא בטוח בכלל. אני חושבת שהמילה חתרני קצת מתמסמסת בעידן זה. מה שכן, סביר שנושאי הסרטים העצמאיים ייראו פחות חשובים/ מעניינים/ רלוונטיים לממסד. ברור שהממסד טועה.

– ההחלטה של הקאט הסופי בחדר העריכה היא שלך. לא של מי שנתן לך כסף. חשוב מאוד. אין צורך להתבאס מדעתם הלא עניינית של מחלקי הכספים.

– השיווק וההפצה עצמאיים. רק את. חסכת עוד כסף, את הקופון שגוזרים כל המעורבים בכך.
אני לא אומרת שזה קל, להפיץ ולשווק. ממש לא.
לא מתחייבת גם על אחוזי ההצלחה. ממש לא, אבל הסיפוק מכך שהכל שלך ורק שלך הוא אינסופי.

אשמח לקבל הערות על טעויות ואתקן לפי הצורך.
לפיכך, יהה זה פוסט מתעדכן.

איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן? | אוגוסט 2016

איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן? בכמה מוקדים באוגוסט 2016 בכל רחבי הארץ:

שני, 1 באוגוסט, 18:00, קיבוץ מירב
ראשון, 14.8, גן נר
חמישי, 18 באוגוסט, 21:00, תיאטרון בחצר, נטף
ראשון, 28 באוגוסט, 20:00, אחוזת פולג

הקרנה משולבת, איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן?+אפריקה!
שישי, 5.8, 14:00
שישי, 12.8, 12:00

ספרייה ומרכז הנצחה טבעון, 7.8, אני אטה אוהל קטן על הדשא בספרייה מ-16:30, לסדנת תחקיר לילדים עלאיפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן? לאחר מכן הקרנת הסרט, ב-18:00, ואז, ב-20:00, אפריקה! כל הפרטים, כרטיסים וזה.

חמישי, 18.8 קייטנה, אירוע פרטי בבית לכמה ילדים: משחקים, חידונים, תחרויות, הקראת הספרים בהם עוסק הסרט והקרנת הסרט, כולל הקראת הכתוביות (לילדים העולים לכיתה א'), ולאחר מכן דיון על אודותיו.

מעוללות הסרט בפייסבוק

  • איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן?: תמה הקרנה מיוחדת בפסטיבל סרטי הילדים בסינמטק, כך שהקהל ברובו היה ילדים והורים נחמדים מאוד.
    ילדה אחת, שקראה את כל הספרים בסדרה שאלה אותי אם התייאשתי מתישהו במהלך יצירת הסרט ואמרתי לה שמה פתאום. ככל שהיה לי יותר קשה, ככל שיותר אנשים אמרו לי "לא", הייתי עוד יותר נחושה. ואני מציעה לך, כך אמרתי לה, ללכת עם הרעיונות שלך עד הסוף ולא להקשיב לכל מיני אנשים סביבך שפוסלים אותם, הם לא יודעים כלום מהחיים שלהם. אני מקווה שזה חלחל. חינוך דור העתיד – עלי.
    אח"כ ישבתי עם סטודנטית ומורה לכיתות א' שעושה עבודה סמינריונית על סדרת הספרים והכוונתיה ככל יכולתי. היא סיפרה לי שהמרצה שלה ביקשה שתשים לב לאוריינטליזם/ קולוניאליזם הבוקע מהסדרה. אמרתי לה שכן, אני מכירה את הגישה אך לא מסכימה איתה. ואז ניגש לשולחננו ילד ממש קטן שצפה בסרט וחייך. לשאלתי מה הכי אהב בסרט ענה "כשמצאתם את…. את…". "נוריקו?" שאלתי, כן, כן, ענה. חגיגות הסרט יימשכו ברחבי ישראל ככל שתזמינו אותי.
  • חזרתי מהקרנת איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן? עם נשות מסע נשי – טיולי נשים בארץ ובעולם ברעננה בירת ה-(??). קהל שכזה מזמן לא פגשתי. ראשית רק נשים, למעט גבר אחד שחש בנוח לגמרי. מה שהיה מהמם בהקרנה זה שכל הנשים, כאחת, צחקו בכל המקומות המדויקים. בדר"כ צחוקי הקהל מתחלקים, ע"פ טיבו, בין הבדיחות השונות: אלו צוחקים מזה ואלו מזה, אבל הערב צחקו מכל הבדיחות. היה מבדר ומשמח במיוחד.
  • -כשהודעתי לפני כמה ימים שאני נוסעת לעין גדי עם איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן?כתב גיא: היכוני לרעידת אדמה. וזה למה? כי ניסיתי במשך שנה להגיע לעין גדי, נקבעו תאריכים, אך אויה, השטפונות עצרו אותי בכל פעם מחדש. נראה היה כאילו היקום מרמז לי דבר מה. גיא התכוון להצטרף אלי בכל אותן פעמים, פעם אחת כבר ממש יצאנו מיפו לכיוון דרום! היום השארתי אותו בבית כסגולה נגד ביטולים.
    eingedi5am

    עיו גדי, מצפור ערוגות הבושם, 5:00AM
  • -עכשיו אפשר כבר לברך הגומל. הגעתי לעין גדי ואחרי תלאות (בדיוק פירקו את מערכת הסאונד), אפילו הצלחתי להקרין את הסרט, לרווחת הציבור.
    -מה היה בהקרנה? דבר מוזר שלא קרה לי מעולם: שלושה מהצופים גרסו שהם מכירים את שיר הגשם ששרה אווה ביפנית (בצילום). איך ייתכן? אחד מהצופים אף טען ששמע אותו ברדיו. בחיים לא שמעתי את זה אף אדם במאות ההקרנות הקודמות ופתאום היום שלושה אנשים? שאלתי אם היו פעם יפנים בקיבוץ כמו שהיו בקיבוצים אחרים והתשובה היא לא.
    מסקנה: הזוכרים חוו גלגול קודם כילדים יפנים.
    -חוץ מזה היה כיף ואני אפילו התחלתי לבכות בעודי משוחחת עם הקהל. גם זה לא קרה לי מאז ימי תחילת מסע ההופעות שלי עם הסרט.
    -הנוף חבל"ז ברמות מעלפות ולא הספקתי לצלם כמעט כלום, אבל אני מבטיחה לעשות זאת השכם בבוקר, אני עושה פה את הלילה, ישובה באמבט קצף עם קערת גלידה ואבטיח (אה לא, אבל עדיין סבבה במלון עין גדי).
    -הספקתי לצלם את אחד מ-40 עצי הבאובב המבעבעים בקיבוץ לפני פרוץ ההכנות לסרט. הידעתם שזו הנקודה הצפונית ביותר ע"פ כדה"א שבה צומחים הבאובבים? פעם היו פה רק שלושה עצים (שהגיעו מהרשות לפיתוח הנגב), לא הצליחו להרבות אותם ואז ערבבו את הזרעים בקומפוסט ויהי אור.
    ***
    "…אינני אוהב להטיף מוסר, אבל הנזק הטמון בעצי באובב אינו ידוע די הצורך, והסכנה האורבת לכל מי שילך פעם לאיבוד על אסטרואיד היא כה גדולה, שאחרוג ממנהגי, ואומר: 'ילדים! היזהרו מעצי באובב!'" (הנסיך הקטן פרק 5)

הקרנות אפריקה!: פה.

אפריקה! | הקרנות אוגוסט 2016

אפריקה! שלי, סרטי היקר והחדש, ההפקה העצמאית הראשונה והגדולה שלי לא רק כבימאית, תסריטאית, קריינית ושליחה, משווקת ומפיצה, אלא גם כמפיקה ראשית ומשנית, בכורח ובפועל, לבד לבד לבד, יוצא לסיבוב הופעות. מחכה לכם, אוהבי איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן? וגם מי שעוד לא הספיק לצפות בסרט הראשון.
לטובתכם, הקרנה משולבת פעמיים בחודש זה. שתי ציפורות במכה.

המסע בעקבות גיבורי ספרי הילדים המצולמים של אנה ריבקין-בריק נמשך. אחרי "איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן?" ממריאה דבורית שרגל לאפריקה כדי להתחקות אחר גיבורת הספר "סיאה הילדה מאפריקה" ומשפחתה ולמצוא מה השתנה בטנזניה בעשורים האחרונים. מסע מופלא במנהרת הזמן.

כמובטח, לוח הקרנות אפריקה! בסינמטק ת"א, לפני כולם.
לרכישה:
ראשון, 7.8, 18:30
שלישי, 9.8, 20:00
שבת, 13.8, 16:00 בנוכחותי
ראשון, 14.8, 20:00
שבת, 20.8, 17:00 בנוכחותי
ראשון, 21.8, 20:00 בנוכחותי
שבת, 27.8, 17:00 בנוכחותי
ראשון, 28.8, 18:00

הקרנה משולבת, איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן?+אפריקה!
שישי, 5.8, 14:00 בנוכחותי
שישי, 12.8, 12:00 בנוכחותי

ספרייה ומרכז הנצחה טבעון, 7.8, אני אטה אוהל קטן על הדשא בספרייה מ-16:30, לסדנת תחקיר לילדים על איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן? לאחר מכן הקרנת הסרט, ב-18:00, ואז, ב-20:00, אפריקה! כל הפרטים, כרטיסים וזה. בנוכחותי בשתי ההקרנות

סינמטק חיפה
8.8. 17:00
9.8, 19:00 (למנויים, בנוכחותי), 21:00
10.8, 17:00
11.8, 17:00
שישי, 26.8, 11:00
ראשון, 28.8, 19:00
שני, 29.8, 21:00
שלישי, 30.8, 21:00
רביעי, 31.8, 21:00

סינמטק הרצליה
10.8, 20:30 בנוכחותי
16.8, 18:00 בנוכחותי

 

הפרמיירה של אפריקה!

אז ביום שישי, 8.7.16, 13:00 הייתה הפרמיירה של אפריקה!.
אף שאני כבר שועלת צפיות ותיקה אחרי 20 חודשים במחיצת איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן?, לבי חישב להתפוצץ מהתרגשות, חרדה והיסטריה. תודה על כל האהבה שהרעפתם עלי ועל סיאה, תודה תודה, בלעדיכם, צופים מהממים ותומכים מופלאים, כל זה לא היה קורה.
עדכון: הקרנה נוספת במסגרת פסטיבל סרטי הילדים והנוער בסינמטק ת"א, לפני הקרנות אוגוסט:
חמישי, 14.7, 17:30, אולם 2

דבוריתסיאה
צילום: בן סויסה

והנה דברים שנשאתי באירוע (זה הטקסט שכתבתי לי, בע"פ הוא היה קצת יותר מאולתר):

שלום לכולם
אני דבורית שרגל יוצרת הסרט הדוקומנטרי איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן? אבל לא לשם כך התכנסנו היום, אלא לפרמיירה של אפריקה!.
אם מישהו היה אומר לי, בפרמיירה לאלה קרי, שהייתה בנובמבר 2014, שניפגש פה בעוד שנה ושבעה חודשים עם סרט חדש, סרט המשך, הייתי מתייחסת אליו כהוזה. אבל כבר ראיתי כמה נסים וצירופי מקרים מופלאים הקשורים לסרט הזה, כך שבדיעבד אין לי על מה להתפלא, בטח לא כשהנסים מעורבים בעבודה קשה.
זוהי הפקה פרטית, שלי בלבד, כשמאחוריי עומדים אתם ואתם בלבד. הסרט הזה לא היה נוצר ללא הקהל, הקהילה, ללא חוכמת ההמונים. הקהל שצפה ב"איפה אלה קרי…" ותמך בו בכל דרך וכך עזר לי להחזיר את כל החסכונות שלי, שאותם השקעתי מחדש פה, ב"אפריקה!", ככל טייקון מקומי ובעיקר הקהל שתמך בפרויקט באתר הדסטארט.
אבל לא רק כסף מעורב פה, אלא גם פריצת דרך בתחקיר על "סיאה הילדה מאפריקה" שהגיעה בעזרת איילת עומר, צופה בסרט. בלעדיה כלום לא היה קורה.
תודה רבה למיקרו, סליחה לננו-צוות שיצר את "אפריקה!", הצלמת תמר בן חיים, העורכים שמעון ספקטור וקטי דיאקובה, המלחין רב הפעלים עודד זהבי והעורכים שהביאו את הסרט לגמר: אביב פרס, אורי גלאון וערן מושקטל ולנטע לנדא-סגל, הקריינית הקטנה שלנו.
וכמובן למיכל מטוס, מנהלת פסטיבל תל אביב הבינלאומי לסרטי ילדים ונוער שמארחת אותנו פה היום ומאמינה בי כבר ארבע שנים תמימות.
ועוד תודה קטנה לבחור מצוין שעשה לי הפתעה והתנדב ממש השבוע ליחצ"ן את הסרט בחינם, טוב, לא ממש בחינם, המדינה משלמת, קוראים לו בנימין נתניהו והוא מצא טריק שיווקי מדהים עבורי: לחדש את היחסים עם אפריקה בטיימינג מעולה. כשתצפו בסרט נראה לי שלסתותיכם יישמטו, ממש כמו שלי, בעודי עוקבת אחר אירועי הימים האחרונים. איך היינו אומרים במקומונים בניינטיז? הקדמתי את זמני.
אורך הסרט 46:21 לאו.סי.דיז המעטים שבאולם.
לאחר מכן יש לנו תוכנית ארוכה.
תיהנו ותודה שבאתם.

MAL_7063

ואז החלה ההקרנה. הכל היה בסדר, הסאונד, הכתוביות באנגלית שהיו מתואמות עם העברית, בלי שהספקתי לעשות בדיקה באותו יום (ברור שיומיים קודם עשיתי צפייה מלאה של הסרט באולם זה), אבל טוב שהמקרין עשה זאת בלעדיי, בעת שהתרוצצתי בין הקומות כאחוזת אמוק. עמדתי במשך כל ההקרנה. לא יכולתי לשבת. עקבתי אחר ראשי הקהל ותנודותיו, התעצבנתי כרגיל מהמצלמות ומהסלולרים שריצדו באולם – שכחתי לומר לאנשים לכבות אותם, כמו שאני עושה תמיד, אבל סמכתי על הקהל האיכותני שלי – כמעט על כולם יכולתי לסמוך.

ואחרי ההקרנה, ראיון מורכב עם כלת השמחה ע"י ילדי כיתות המחוננים בבי"ס גרץ, חתימה על ספרים, וקבלת פנים בקפה הסינמטק. למרבה הבושה לא יכולתי להגיע לשם כי הייתי עסוקה עם סיאה על הבמה. אז כל אורחיי אכלו מהמגדנות בעצמם. אני לא אכלתי, ויתרתי על אוכל לפני כמה שנים. זה ממש לא נורא!

הנה כמה חוות דעת של הקהל:

-כל סרט שלך שונה מהקודם ומעניין מאוד. יש בסרטים שלך רגישות ותמימות שמאוד קשה למצוא היום. ראיתי קודם את הסרט ואחר כך קראתי את הספר והבנתי שעשית הפעם סרט המשך על חייה של סיאה. אנה ריבקין-בריק צפתה מראש את דרך חייה של סיאה ואת הרצון העז שלה ללכת בדרכה ואת הראית לנו את זה בסרט. תודה ענקית! (מירי בן מלכה)

-הסרט מקסים בעיני. מאד אהבתי את הטון המאופק, המתבונן שלו, וכמובן את הרוח החברתית-פוליטית במובנה האישי ובמובנה הרחב. היה אירוע מדויק לסרט מדויק. מקווה להתראות בסרט על לילבס ועל אנשי הקרקס
(תמי ניר-גוטליב)

-הייתי עם בתי בת התשע וחצי ומאוד נהנינו. נטלת על עצמך שליחות יוצאת דופן ואת עושה זאת בהצלחה רבה. מרגש להתוודע לסיפורים ולמה שהתרחש שנים רבות לאחר מכן. את מביאה ארצה את העולם וזו גאוותנו. אפריקה בשבילי תמיד תהיה משהו מיוחד:) הסרט עורר בי געגועים עזים למקום ולאנשים. יאללה… התחילי עם הסרט הבא (חביבה רוטשילד)

-סרט רגיש ועמוק, אותנטי, פשוט ולא יומרני. מדווח בעדינות אותנטית ללא מניפולציות מסחריות ונשאר נאמן לספרים המפליאים בפשטותם. מצדיעה לך דבורית שלא נתת להצלחה של נוריקו-סאן לפגוע בקו הצנוע והאנושי (צופית שפאן)

-סרט חכם ורגיש. עשוי מצוין ואנושי ביותר. סצינת היער עם סריקו ג׳וניור היא מהחזקות בסרט. תמצית האמירה השרגלית (עודד  זהבי, מלחין הסרט)

-אהבתי מאוד את הסרט וגם את הבנייה שלו. באמת אפשר להגשים חלומות אם רוצים ואת עושה את זה בגדול. ויפה שאת מצליחה למצוא את "הילדים מהספרים" שתמיד רצית להיפגש איתם (טל אלוני-דגן, 9 וחצי).

-יש משהו מתעתע באפריקה! זה אינו החיפוש המפותל אחר גיבורת הספר, וההתחקות אחריה ברחבי טוקיו ואי הידיעה, כמו הפליאה העצומה למול קריסת הסטריאוטיפ על אפריקה ונשים אפריקאיות וגורלן מול דמותה הססגונית של סיאה ובני משפחתה. והטלת ספק בשאר הסטריאוטופים בהם אנו מחזיקים ושהחברה מסייעת לנו לתחזק אותם.
השיעור הגדול מסרטיה של דבורית שרגל הוא הומניות. מבט אוהב, חומל ומרפא על האחר. היא סוחפת אותנו בניסיון להבין את ילדותנו, להתחקות אחרי גיבורינו ולרגע נוסף לגמוא בצמא עצום את התמימות והאמפטיה שאנו, כבוגרים כה חסרים.
עשו חסד עמכם ומצאו לכם זמן לצפות באפריקה! ואיפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן?
תודה דבורית.
אני כבר מחכה לסרט הבא, ולזה שאחריו. ויש לי כמה רעיונות (שלומית נעים-נאור).

-כל הכבוד על יופי של סרט! (ולדי דבוייריס)

-בכישרונה הרב מצליחה לרגש אותנו בכל פעם מחדש!
גיבורות הילדות שלנו שטרם נמצאו, ראו הוזהרתן🙂 (נעמה אקסלרוד)

-אצל דבורית הענקית
הכל תמיד מיוחד: הקרנת בכורה לסרט אפריקה. ילדים (ג׳) מבית ספר גרץ בתל אביב מראיינים את סיאה הילדה מאפריקה, היא אריקה, רופאה מטנזניה שכל חייה עסקה במניעת התפשטות מחלת האיידס.
אה, והסרט נהדר. לזה כבר התרגלנו (טל שניידר)

-אולם שלם וצפוף מוחה כפיים לדבורית שרגל. איתות לכל הקרנות והערוצים, שמתפרנסים פרקטיקלי מהקהל שכאן, אבל בגלל פוליטיקה לא ברורה, משקיעים בסרטים שברובם הרבה פחות מעניינים אותנו מהסרט הזה ודומיו.
אנחנו כאן! (חנה בית הלחמי)