הסרטים של דבורית שרגל

איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן?
(הקרנות ודיווחים? בקישור)

סרט נוסטלגי מרתק וכובש לב בעקבות סדרת ספרי "ילדי העולם", שיצרה הצלמת השוודית היהודייה אנה ריבקין-בריק וכתבה בעברית לאה גולדברג. מסע בלשי מפותל ולא ייאמן בעקבות גיבוריהם הנעלמים של הספרים הבלתי נשכחים: אלה-קרי הילדה מלפלנד, נוריקו-סאן הילדה מיפן, דירק הילד מהולנד והגיבורים הישראלים מהקיבוץ והמדבר. באמת היו ילדים כאלו? איפה הם היום?
(סרטה של דבורית שרגל, 50 דקות, עברית, אנגלית, שבדית, יפנית, תרגום לעברית ואנגלית, ישראל, 2014)

אפריקה!
(הקרנות ודיווחים? בקישור)

המסע בעקבות גיבורי ספרי הילדים המצולמים של אנה ריבקין-בריק נמשך. אחרי "איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן?" ממריאה דבורית שרגל לאפריקה כדי להתחקות אחר גיבורת הספר "סיאה הילדה מאפריקה" ומשפחתה ולמצוא מה השתנה בטנזניה בעשורים האחרונים. מסע מופלא במנהרת הזמן.
(סרטה של דבורית שרגל, 46:21 דקות, עברית ואנגלית, כולל כתוביות, ישראל, 2016)

כדור בגב
(צפייה? בקישור זה)
ב-29.3.1957 נהרג דוד שלי אותו לא הספקתי להכיר, ט' בנימין למפל, מפליטת כדור של חברו לבסיס חיל הים באילת. בנימין, שלמד בישיבת חב"ד, היה בן 18 ושבוע במותו. מה קרה ברגעים הנוראים דקה אחרי דקה (סרטה של דבורית שרגל, 26 ד', עברית, כולל כתוביות, ישראל, 2016)

וכל השאר?
בהמשך הבלוג……………………..


לקריאת כל הפוסטים בבלוג ברצף גללו למטה.

"אפריקה!" ו"איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן?" בספטמבר 2016

הקרנות "אפריקה!" ו"איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן?" בספטמבר 2016

אפריקה!:

סינמטק תל אביב
שבת, 3.9, 13:00 בנוכחותי
שני, 5.9, 20:00
שבת, 10.9, 11:30
שבת, 17.9, 13:00 בנוכחותי
שלישי, 20.9, 11:00 בנוכחותי
שבת, 24.9, 13:00 בנוכחותי
שבת, 1.10, 13:00 בנוכחותי

סינמטק ירושלים
5.9, 19:00 בנוכחותי
10.9, 19:00
13.9, 18:00
24.9, 19:00 בנוכחותי

טיקוטין, חיפה
15.9, 20:00

ספריה אזורית לב השרון
21.9, 20:00

הקרנה משולבת: איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן?+אפריקה!

שישי, 2.9, 14:00, סינמטק תל אביב, בנוכחותי
חמישי, 8.9, 17:30, בית גבריאל (בצילום, על שפת ים כנרת)
ביתגבריאלבכנרת
להמשיך לקרוא

מאה הסרטים הטובים של המאה ה-21

אני לא מבקרת קולנוע כבר שמונה שנים וקצת ובזמן שהייתי מבקרת ממש לא חלמתי ליצור קולנוע, בניגוד למחשבה המקובלת שמי שלא יכול ליצור מבקר.
רק אחרי שעזבתי לחלוטין את המקצוע, למעשה רק שנה לאחר מכן החל החיידק מנקר בי.
הסרטון הראשון שעשיתי עם איילת דקל ב-2009 היה המקום הכי נמוך בתל אביב ובאותה שנה התחילו להתעופף במוחי כל מיני רעיונות לסרטים דוקומנטריים וגם לסדרה עלילתית המבוססת על הבלוג שאותו כתבתי אז, ולווט אנדרגראונד, בשם סיכות. כל הרעיונות שלי מאז ועד היום נדחו ע"י קרנות הקולנוע וגופי השידור, אבל תודה לאלה ולעצמי, יש לי עכשיו כבר שלושה סרטים מוכנים ומחשבות על העתיד. קולנוע עצמאי זה אני.
אין ברירה, כידוע. הכל לבד לבד לבד. כי אני רוצה לעשות קולנוע דוקומנטרי וגם עשרות סירובים לא ריפו את ידיי. תודה גם לכל המאות שהשתתפו במימון-ההמונים לשני הסרטים שלי (אפריקה!) ולקסטינה תקשורת שהפיקה את איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן?. את השלישי (כדור בגב), ילד הסנדוויץ' עשיתי לבד לבד. רק בכספי.

מתוך סקרנות הסתכלתי ברשימה של BBC, שעלתה היום, רשימה שהרכיבו מבקרי קולנוע מכל העולם, של 100 הסרטים הטובים של המאה ה-21. למה עכשיו הם יצרו רשימה כזו, הרי אנחנו לא בשום שנה עגולה לא ממש הבנתי, גם אחרי שקראתי את ההקדמה לפרויקט.

אז הנה הרשימה.
שמחתי למצוא בה כמה סרטים שמאוד אהבתי, ביניהם שמש נצחית בראש צלול שהגיע למקום השישי, עליו כתבתי כמה ביקורות בשל כמה צפיות שעשיתי בו.
תמהתי מכך שמלהולנד דרייב זכה במקום הראשון.
מצב רוח לאהבה של וונג קר וואי במקום השני. מקובל עלי שהוא באחד המקומות הראשונים, אבל מבחינתי שמש נצחית צריך להיות במקום הראשון, אם מתייחסים לשמונה השנים הראשונות של המאה ה-21.
המסע המופלא של הייאו מיאזקי במקום הרביעי. אוקיי, אהבתי גם אני.
אבודים בטוקיו, גם הוא מהאהובים עלי מאכלס את המקום ה-22 ומחבואים של מיכאל הנקה ב-23.
דבר אליה של אלמודובר במקום ה-28 ושבעה צעדים של פארק צ'אן-ווק במקום ה-30.
אביב, קיץ, סתיו, חורף….ואביב במקום ה-66.
גם את דוגוויל של לארס פון טרייר אהבתי והוא נמצא במקום ה-76.
אינטליגנציה מלאכותית של ספילברג נמצא במקום ה-83 ומוצאים את נמו במקום ה-96.
את הרשימה חותם עוד סרט שאהבתי, רקוויאם לחלום.

במקום שמות הסרטים בבולד צריכה הייתי להביא קישורים לכל הביקורות שלי. אלא מה, לרייטינג, השבועון המנוח בו כתבתי לא היה אתר אינטרנט. כלומר היה אתר עוברי מאוד ראשוני ובסיסי ומתישהו הוא התאדה ונעלם. אין יותר. כך שהביקורות שלי לא מופיעות ברשת.
כן, יש לי את כולן על דפי העיתון. שמרתי אותן אחת אחת, אבל לא סביר לסרוק אותן ולהעלות לרשת. אני לא חושבת שיש לכך קהל רב, עם כל הכבוד לי.

אני מנסה למצוא קשר בין התקופה בה הייתי מבקרת קולנוע לבין התקופה שלאחריה, בה הפכתי ליוצרת ואני די מתקשה. מה שכן, מהרגע שהפסקתי לבקר הפסקתי כמעט לצפות בסרטים ובעיקר מהרגע שהתחלתי ליצור. היום אני צופה בסרטים דוקומנטריים ספורים שנקרים על דרכי בדרך זו או אחרת. מכשיר הטלוויזיה הענק והעתיק שלי לא מחובר לשום גוף משדר (גם מטעמים כלכליים וגם כמחאה על ההתנכרות לסרטיי), כך שהחשיפה שלי ליצירות קולנועיות בשמונה השנים האחרונות שואפת כמעט לאפס המוחלט.
בנוסף אני לא יכולה לצפות בסרטים שקיבלו תמיכה מקרנות ומגופי שידור ומגופי חו"ל ומקופרודוקציות. כואב לי הלב ואני גם אחוזת קנאה על שחיי היוצרים האלו קלים הרבה יותר משלי. זה לא עניין קל ערך. היום, עם שיווק אפריקה! וסרט נוסף בתכנון עלי לחשב בזהירות גדולה את ההמשך.

ופאן משעשע לסיכום, אפרופו מבקרי קולנוע: אף מבקר קולנוע ממסדי לא כתב ביקורת על אף אחד מהסרטים שלי. מי שכתבו עליהם הם צופים רבים ושלושה בלוגרי קולנוע חביבים. אז יופי שיש לי קהילה וקהל תומכים ואוהבים. בלעדיהם לא יודעת מה היה עולה בגורל יצירתי.

אחתום בשורה ממכתב שקיבלתי מצופה היום:

…הסרטים כל כך אישיים, כל כך סוחפים, כל כך מעוררי מחשבה, הם כלים שחייבים להיות בארגז הכלים של כל חובב תרבות באשר הוא…

תודה ואמן.

האם כדאי לחפש גיבורי ילדות?

יודע.ת כל מרואיינ.ת שלא הכל תלוי בה. דברים מוצאים מהקשרם, מקוצרים, נערכים ועוד.
בשידור חי בטלוויזיה או ברדיו השליטה כולה של המרואיינים, לפחות לכאורה. כל אמירה מונצחת לעד, כל שאלה נענית. אי אפשר למחוק כלום. אפשר להדגיש מה שרוצים, לחמוק משאלות שלא רוצים לענות עליהן. רחבת הריקודים גדולה ואוורירית. לפעמים עלולים המרואיינים להתבאס: למה אמרתי ככה ולא ככה, אבל ריאיון בשידור חי הוא הדבר הכי קרוב לדיאלוג אותנטי.

המרואיינ.ת לא יושבת לבד באולפן, אלא עם מראיינ.ת.ים. זאת אומרת, מתנהל דיאלוג, פינג-פונג כלשהו. לא תמיד הוא עולה יפה, לפעמים המראיינים מגיעים לא מוכנים, לפעמים התחקירנים הטעו אותם, הרבה דברים עלולים לקרות.

שמעתי על קורס לתקשורת שבו המרצה ביקש/ה מהסטודנטים להכין ריאיון עם דמות כלשהי לבחירתם. מאחר שנתבקשתי לעזור לסטודנטית חביבה להכין את הריאיון, מיד הסברתי לה כמה צריך להיות קשוב למרואיינ.ת, לזרום עם התשובות ולהתקדם איתן ולא לדבוק רק בשאלות שהכינה מהבית. הייתי בטוחה שמה-זה עזרתי לה. אבל הסטודנטית הסבירה לי: אה, לא, אנחנו רק צריכים להכין רשימת שאלות. הכל תיאורטי. לא הבנתי. מה הרעיון שמאחורי הריאיון?
אבל נזכרתי שאני לא עוסקת יותר בביקורת תקשורת וגם לא בביקורת לימודי תקשורת.
מאחלת אושר ושמחה לסטודנטים ולמרציהם.

אך לא לצורך זה התכנסתי, אלא לריאיון שהיה לי בתוכנית הבוקר של קשת היום. ריאיינו אותי יואב לימור, גלית גוטמן ולירון שמם: אחרי שהגישה את פינתה הצטרפה לחגיגה.
מה אגיד, היה כיף. אני נהניתי, נראה לי שגם המראיינים והנה התוצאה. אחד הטובים שהיו לי.
כנראה לקימה הכה מוקדמת ולריאיון בשש וחצי בבוקר יש גם תוצאות חיוביות: רעננות וחדות מחשבה.
ותשובה לשאלה שבכותרת, בריאיון.

 

מהו סרט עצמאי?

שלושת הסרטים העצמאיים שיצרתי
איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן? (לוח הקרנות אוגוסט 2016)
כדור בגב  (לצפייה בתשלום בווימאו)
אפריקה! (לוח הקרנות אוגוסט 2016)

————————
אז מהו סרט עצמאי (How do you define independent film)?
אין, ממש אין תשובה חד משמעית.

ראשית, הגדרות מלפני שהמצאתי את הגלגל מחדש לעצמי.
בכתבה ב-Indiewire מ-2013 נאמר שהקווים בין קולנוע הוליוודי לעצמאי כה מטושטשים, שאולי בכלל צריך הגדרה חדשה. אחת התשובות שנותנים באותה כתבה היא, "כל סרט שנעשה מחוץ לממסד ההוליוודי", בהתחשב בתקציב, מקורות מימון, סיפור, קאסט, הפצה ועוד.
יחד עם זאת יש לא פעם זליגה לפחות באספקט אחד מהאמור לעיל בין אינדי לממסדי.
למשל, אם ג'ורג' לוקאס מימן סרט שלו בעצמו ב-58 מיליון דולר, זה עדיין סרט עצמאי? כן? לא? למה?
דעה אחרת באותה כתבה אומרת: עזבו את השאלה איך הסרט מומן. התייחסו לסרט עצמו. סרטים עצמאיים לא יכולים להיות חמודים, עם קמצוץ שיגעון, משפחה לא מתפקדת או מה. סרטים עצמאים צריכים להיות מהפכניים, לא מעגלים פינות, זועמים, נשכניים.
עוד הגדרה היא שיוצר סרט עצמאי הוא מי שאף אחד לא נושף בעורפו, לא מנג'ס ולא מטריד אותו בהערות, בקשות וקושיות סרק.

לפי ויקיפדיה באנגלית סרט עצמאי הוא סרט שנעשה מחוץ לאולפנים הגדולים, ע"י סוכנויות קטנות. לעתים העצמאיים מובחנים בגלל התוכן, הסגנון והחזון האמנותי של יוצריהם. לפעמים תקציביהם נמוכים יותר מסרטי אולפנים ופעמים רבות ההפצה שלהם מוגבלת.

כל שאר ההגדרות, בגגלי את המושג "קולנוע עצמאי" הנה והנה, הן העתקות מפה לשם. אז הפסקתי לחטט ברשת ועברתי למסקנות שלי. אני מדברת רק על קולנוע דוקומנטרי. לא בקיאה בעשיית קולנוע עלילתי. התחקירים, הסיפורים שאני רוצה לגלות, למצוא ולתעד, זו ליבת העשייה הקולנועית מבחינתי.

לישראל אין הוליווד משלה והתשובה שלי לשאלה מהו סרט עצמאי היא "כל סרט שנעשה מחוץ לממסד התרבותי". הכוונה ב"הממסד התרבותי" היא לקרנות הקולנוע ולגופי השידור שנותנים את הכסף ליצירה. כמה? המינימום הוא 100,000$ להפקה. את שאר הכסף מקוששים היוצרים מקרנות, מקופרודוקציה עם חו"ל ועוד. ברור שיש מי שמקבלים הרבה יותר כסף מהסכום שציינתי.
איך מקבלים כסף מחו"ל? איך מפיצים בחו"ל? ניסיתי ועוד איך, אך לא פיצחתי את השיטה. לי, כבמאית וכמפיקה פרטית וזעירה, עצמאית, עוסקת מורשה, אפילו לא חברה, בלתי אפשר לעשות זאת. או במילים אחרות: אני לא הצלחתי בכך.

רוב היוצרים בארץ לא יוצרים סרטים רק מכספם הם (בהנחה שהם אכן משקיעים את כספם), מכסף פרטי. הם מקבלים אותו מהגופים שציינתי לעיל. גם אם הם מתחילים ליצור את הסרט באופן עצמאי, אין להם כוונה להמשיך בכך. אשר על כן יתמידו בהגשות הצעותיהם (לפעמים עשרות, לפעמים בינגו בפעם הראשונה, ולא אכנס לזה) עד שמישהו יתרצה ויגיד רוצה אני.
רוב היוצרים שלא יקבלו תמיכה כספית ממישהו ירימו ידיים בשלב כלשהו, בהנחה שמצבם הכלכלי ממוצע ומטה ואין להם כוונה למכור כליה כדי לממן את סרטם. ובצדק כמובן.

איך מקבלים כסף ליצירת סרטים בישראל? באמצעות הגשות ומכרזים.
לכל קרן וגוף שידור (מזכירה: אני מדברת על דוקו) יש מועדי הגשה. ההגשה כוללת כתיבת כוונות הבמאי, סינופסיס, טריטמנט, תקציב, הגשת חומרים מצולמים (לרוב לא חובה) ועוד בירוקרטיות.
כ-150 איש יגישו הצעות במסלול הפקה בכל מכרז שכזה. פחות מעשרה אנשים יקבלו תקציב הפקה.

יש עוד דרכים לקבל כסף ליצירת סרטים בישראל. אחת מהן, עליה למדתי בשנות השתכשכותי המעטות בשוליה הממסדיים של תעשיית הקולנוע, היא הזמנת סרט (או סדרה) פרי רעיון גופי השידור, מבמאי/ם מסוימים, לפי רצון הגוף המשדר וללא מכרז. למה? כי הם יכולים, כי החוק לא פוסל זאת. זה הכסף שלהם. במקרים האלו אין דין ואין דיין. הבמאי הנבחר יכול להיות קשור בעבותות לראשי הגוף או סתם חבר/ מכר/ מוכר. זה קורה לא רק בגופי השידור הפרטיים לכאורה, אלא גם בגוף הממלכתי ההולך ונעלם כעת. לכאורה. ככה זה.
אסכם באופן ברור: לא כל יצירה קולנועית עוברת מכרז בגופים המשדרים. יש במאים בני מזל שנקראים לדגל, לביים סרט/ סדרה מסוימים. מי קבע שהם המייטביים למשימה זו? מי שעומד בראש אותם גופים משדרים מממנים.
אני לא רוצה להמשיך לטחון מילים בנושא זה או להגיד נו נו נו, או לזעוק לשמיים או לצקצק. מנסיוני הלא גדול, אין מה לעשות חוץ מלשבור את הכלים ולהגיד לא יהי חלקי עמם יותר. זה מה שאני החלטתי.

חד משמעית ובלי להתייפייף: אף אחד, אבל אף אחד, לא רוצה להיות יוצר עצמאי. כולם רוצים לקבל כסף לסרט/סדרה שלהם מהממסד. ההחלטה להיות יוצר.ת עצמאי.ת הופכת את תהליך היצירה למלחמת קודש (פה אני מסבירה איך עושים זאת). לא פחות. לא קיבלת כסף ואת.ה רוצה ליצור בכל מחיר כי בנפשך הדבר.
אין שום החלטה אידיאולוגית מאחורי הדברים. האידיאולוגיה מגיעה אחר כך.

אחזור ואספר על אחד מראשי/ות הקרנות בישראל שאמר/ה לי: "כל הקולנוע בישראל הוא קולנוע עצמאי". וזה כמובן מעיד על בורות די מדהימה ומדגים בקליפת אגוז את כישוריהם של האוחזים בתפקידים אלו.
ואם כבר אני בעניין בעלי התפקידים: צריך לזכור שיש מעט מאוד תפקידים בכירים כאלו בישראל וכך, כעשרה אנשים גג נודדים בין הקרנות השונות וגופי השידור השונים ומח' הדוקו השונות במשחק כיסאות מוזיקליים מטורלל. זה אומר שאם הצעת את מרכולתך ל-X במקום Y ונדחית, רוב הסיכויים הם שאותו X יגיע למקום Z בעוד שנה, כך שאת יכולה לזרוק את כל הגשותייך ותקוותייך לפח.

אספר גם על קולגה הסבור שההגדרה לקולנוע דוקומנטרי עצמאי היא: כשהבמאי.ת הוא גם המפיק.ה. אני לא מסכימה עם ההגדרה הזו.
אם המפיק/במאי צריך לחזר על פתחי מעניקי הכספים, מה יצא לנו מזה? איפה העצמאות?
נכון שכששני התפקידים מתלכדים באדם אחד נחסכים מלא כסף, ריבים ואי נוחות. יכול אדם להתקוטט רק עם עצמו וזה תמיד עדיף מלהתעצבן על אחרים ושאחרים יתעצבנו עליך.

והמלכוד? לא כל אחד רוצה ויכול ואוהב להפיק. אני אוהבת ורוצה ויכולה. את שני הסרטים האחרונים שלי הפקתי ב-100% בעצמי. בסרט הראשון שלי ביצעתי תפקידי הפקה רבים.
הקולגה האמור גם הוא מפיק לעצמו, אבל יש יוצרים שרוצים להתעמק בהליך היצירה בלבד ולא בארגון טיסה והסעה, ברכישת כוננים להעלאת חומר הגלם או בקביעת לו"ז עם העורכים. ועוד ועוד, לא אלאה בים הפעולות שצריך לבצע כדי להפיק סרט.

ואלו ההגדרות שלי (בטח שאפשר לחלוק עלי) לקולנוע עצמאי

– עיקר המימון הוא בעזרת כסף פרטי (של הבמאי.ת, המפיק.ה), ואו מימון המון, ואו כל אדם פרטי אחר שמוכן להשקיע או לתמוך בסרט. הממסד התרבותי (ע"ע) לא מעורב בכך.

– התקציב נמוך מתקציבו של סרט לא-עצמאי: צריך לחסוך בעלויות ולבצע כמה שיותר תפקידים לבד. יותר קשה מלהפיק סרט בעזרת אנשים אחרים, אבל מצד שני, החופש הוא אינסופי ונחסך ים זמן.
כל ההחלטות שלך ואת מבצעת הכל לבד, בקצב ובזמן שנראה לך. ברגע שאת צריכה לחכות להחלטות מגורמים שונים הזמן עובר, זולג ומתבזבז.

– יש את סוגיית התוכן. האם באמת התוכן יהיה חתרני יותר משל סרטי הממסד? לא בטוח בכלל. אני חושבת שהמילה חתרני קצת מתמסמסת בעידן זה. מה שכן, סביר שנושאי הסרטים העצמאיים ייראו פחות חשובים/ מעניינים/ רלוונטיים לממסד. ברור שהממסד טועה.

– ההחלטה של הקאט הסופי בחדר העריכה היא שלך. לא של מי שנתן לך כסף. חשוב מאוד. אין צורך להתבאס מדעתם הלא עניינית של מחלקי הכספים.

– השיווק וההפצה עצמאיים. רק את. חסכת עוד כסף, את הקופון שגוזרים כל המעורבים בכך.
אני לא אומרת שזה קל, להפיץ ולשווק. ממש לא.
לא מתחייבת גם על אחוזי ההצלחה. ממש לא, אבל הסיפוק מכך שהכל שלך ורק שלך הוא אינסופי.

אשמח לקבל הערות על טעויות ואתקן לפי הצורך.
לפיכך, יהה זה פוסט מתעדכן.

איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן? | אוגוסט 2016

איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן? בכמה מוקדים באוגוסט 2016 בכל רחבי הארץ:

שני, 1 באוגוסט, 18:00, קיבוץ מירב
ראשון, 14.8, גן נר
חמישי, 18 באוגוסט, 21:00, תיאטרון בחצר, נטף
ראשון, 28 באוגוסט, 20:00, אחוזת פולג

הקרנה משולבת, איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן?+אפריקה!
שישי, 5.8, 14:00
שישי, 12.8, 12:00

ספרייה ומרכז הנצחה טבעון, 7.8, אני אטה אוהל קטן על הדשא בספרייה מ-16:30, לסדנת תחקיר לילדים עלאיפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן? לאחר מכן הקרנת הסרט, ב-18:00, ואז, ב-20:00, אפריקה! כל הפרטים, כרטיסים וזה.

חמישי, 18.8 קייטנה, אירוע פרטי בבית לכמה ילדים: משחקים, חידונים, תחרויות, הקראת הספרים בהם עוסק הסרט והקרנת הסרט, כולל הקראת הכתוביות (לילדים העולים לכיתה א'), ולאחר מכן דיון על אודותיו.

מעוללות הסרט בפייסבוק

  • איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן?: תמה הקרנה מיוחדת בפסטיבל סרטי הילדים בסינמטק, כך שהקהל ברובו היה ילדים והורים נחמדים מאוד.
    ילדה אחת, שקראה את כל הספרים בסדרה שאלה אותי אם התייאשתי מתישהו במהלך יצירת הסרט ואמרתי לה שמה פתאום. ככל שהיה לי יותר קשה, ככל שיותר אנשים אמרו לי "לא", הייתי עוד יותר נחושה. ואני מציעה לך, כך אמרתי לה, ללכת עם הרעיונות שלך עד הסוף ולא להקשיב לכל מיני אנשים סביבך שפוסלים אותם, הם לא יודעים כלום מהחיים שלהם. אני מקווה שזה חלחל. חינוך דור העתיד – עלי.
    אח"כ ישבתי עם סטודנטית ומורה לכיתות א' שעושה עבודה סמינריונית על סדרת הספרים והכוונתיה ככל יכולתי. היא סיפרה לי שהמרצה שלה ביקשה שתשים לב לאוריינטליזם/ קולוניאליזם הבוקע מהסדרה. אמרתי לה שכן, אני מכירה את הגישה אך לא מסכימה איתה. ואז ניגש לשולחננו ילד ממש קטן שצפה בסרט וחייך. לשאלתי מה הכי אהב בסרט ענה "כשמצאתם את…. את…". "נוריקו?" שאלתי, כן, כן, ענה. חגיגות הסרט יימשכו ברחבי ישראל ככל שתזמינו אותי.
  • חזרתי מהקרנת איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן? עם נשות מסע נשי – טיולי נשים בארץ ובעולם ברעננה בירת ה-(??). קהל שכזה מזמן לא פגשתי. ראשית רק נשים, למעט גבר אחד שחש בנוח לגמרי. מה שהיה מהמם בהקרנה זה שכל הנשים, כאחת, צחקו בכל המקומות המדויקים. בדר"כ צחוקי הקהל מתחלקים, ע"פ טיבו, בין הבדיחות השונות: אלו צוחקים מזה ואלו מזה, אבל הערב צחקו מכל הבדיחות. היה מבדר ומשמח במיוחד.
  • -כשהודעתי לפני כמה ימים שאני נוסעת לעין גדי עם איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן?כתב גיא: היכוני לרעידת אדמה. וזה למה? כי ניסיתי במשך שנה להגיע לעין גדי, נקבעו תאריכים, אך אויה, השטפונות עצרו אותי בכל פעם מחדש. נראה היה כאילו היקום מרמז לי דבר מה. גיא התכוון להצטרף אלי בכל אותן פעמים, פעם אחת כבר ממש יצאנו מיפו לכיוון דרום! היום השארתי אותו בבית כסגולה נגד ביטולים.
    eingedi5am

    עיו גדי, מצפור ערוגות הבושם, 5:00AM
  • -עכשיו אפשר כבר לברך הגומל. הגעתי לעין גדי ואחרי תלאות (בדיוק פירקו את מערכת הסאונד), אפילו הצלחתי להקרין את הסרט, לרווחת הציבור.
    -מה היה בהקרנה? דבר מוזר שלא קרה לי מעולם: שלושה מהצופים גרסו שהם מכירים את שיר הגשם ששרה אווה ביפנית (בצילום). איך ייתכן? אחד מהצופים אף טען ששמע אותו ברדיו. בחיים לא שמעתי את זה אף אדם במאות ההקרנות הקודמות ופתאום היום שלושה אנשים? שאלתי אם היו פעם יפנים בקיבוץ כמו שהיו בקיבוצים אחרים והתשובה היא לא.
    מסקנה: הזוכרים חוו גלגול קודם כילדים יפנים.
    -חוץ מזה היה כיף ואני אפילו התחלתי לבכות בעודי משוחחת עם הקהל. גם זה לא קרה לי מאז ימי תחילת מסע ההופעות שלי עם הסרט.
    -הנוף חבל"ז ברמות מעלפות ולא הספקתי לצלם כמעט כלום, אבל אני מבטיחה לעשות זאת השכם בבוקר, אני עושה פה את הלילה, ישובה באמבט קצף עם קערת גלידה ואבטיח (אה לא, אבל עדיין סבבה במלון עין גדי).
    -הספקתי לצלם את אחד מ-40 עצי הבאובב המבעבעים בקיבוץ לפני פרוץ ההכנות לסרט. הידעתם שזו הנקודה הצפונית ביותר ע"פ כדה"א שבה צומחים הבאובבים? פעם היו פה רק שלושה עצים (שהגיעו מהרשות לפיתוח הנגב), לא הצליחו להרבות אותם ואז ערבבו את הזרעים בקומפוסט ויהי אור.
    ***
    "…אינני אוהב להטיף מוסר, אבל הנזק הטמון בעצי באובב אינו ידוע די הצורך, והסכנה האורבת לכל מי שילך פעם לאיבוד על אסטרואיד היא כה גדולה, שאחרוג ממנהגי, ואומר: 'ילדים! היזהרו מעצי באובב!'" (הנסיך הקטן פרק 5)

הקרנות אפריקה!: פה.

אפריקה! | הקרנות אוגוסט 2016

אפריקה! שלי, סרטי היקר והחדש, ההפקה העצמאית הראשונה והגדולה שלי לא רק כבימאית, תסריטאית, קריינית ושליחה, משווקת ומפיצה, אלא גם כמפיקה ראשית ומשנית, בכורח ובפועל, לבד לבד לבד, יוצא לסיבוב הופעות. מחכה לכם, אוהבי איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן? וגם מי שעוד לא הספיק לצפות בסרט הראשון.
לטובתכם, הקרנה משולבת פעמיים בחודש זה. שתי ציפורות במכה.

המסע בעקבות גיבורי ספרי הילדים המצולמים של אנה ריבקין-בריק נמשך. אחרי "איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן?" ממריאה דבורית שרגל לאפריקה כדי להתחקות אחר גיבורת הספר "סיאה הילדה מאפריקה" ומשפחתה ולמצוא מה השתנה בטנזניה בעשורים האחרונים. מסע מופלא במנהרת הזמן.

כמובטח, לוח הקרנות אפריקה! בסינמטק ת"א, לפני כולם.
לרכישה:
ראשון, 7.8, 18:30
שלישי, 9.8, 20:00
שבת, 13.8, 16:00 בנוכחותי
ראשון, 14.8, 20:00
שבת, 20.8, 17:00 בנוכחותי
ראשון, 21.8, 20:00 בנוכחותי
שבת, 27.8, 17:00 בנוכחותי
ראשון, 28.8, 18:00

הקרנה משולבת, איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן?+אפריקה!
שישי, 5.8, 14:00 בנוכחותי
שישי, 12.8, 12:00 בנוכחותי

ספרייה ומרכז הנצחה טבעון, 7.8, אני אטה אוהל קטן על הדשא בספרייה מ-16:30, לסדנת תחקיר לילדים על איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן? לאחר מכן הקרנת הסרט, ב-18:00, ואז, ב-20:00, אפריקה! כל הפרטים, כרטיסים וזה. בנוכחותי בשתי ההקרנות

סינמטק חיפה
8.8. 17:00
9.8, 19:00 (למנויים, בנוכחותי), 21:00
10.8, 17:00
11.8, 17:00
שישי, 26.8, 11:00
ראשון, 28.8, 19:00
שני, 29.8, 21:00
שלישי, 30.8, 21:00
רביעי, 31.8, 21:00

סינמטק הרצליה
10.8, 20:30 בנוכחותי
16.8, 18:00 בנוכחותי

 

הפרמיירה של אפריקה!

אז ביום שישי, 8.7.16, 13:00 הייתה הפרמיירה של אפריקה!.
אף שאני כבר שועלת צפיות ותיקה אחרי 20 חודשים במחיצת איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן?, לבי חישב להתפוצץ מהתרגשות, חרדה והיסטריה. תודה על כל האהבה שהרעפתם עלי ועל סיאה, תודה תודה, בלעדיכם, צופים מהממים ותומכים מופלאים, כל זה לא היה קורה.
עדכון: הקרנה נוספת במסגרת פסטיבל סרטי הילדים והנוער בסינמטק ת"א, לפני הקרנות אוגוסט:
חמישי, 14.7, 17:30, אולם 2

דבוריתסיאה
צילום: בן סויסה

והנה דברים שנשאתי באירוע (זה הטקסט שכתבתי לי, בע"פ הוא היה קצת יותר מאולתר):

שלום לכולם
אני דבורית שרגל יוצרת הסרט הדוקומנטרי איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן? אבל לא לשם כך התכנסנו היום, אלא לפרמיירה של אפריקה!.
אם מישהו היה אומר לי, בפרמיירה לאלה קרי, שהייתה בנובמבר 2014, שניפגש פה בעוד שנה ושבעה חודשים עם סרט חדש, סרט המשך, הייתי מתייחסת אליו כהוזה. אבל כבר ראיתי כמה נסים וצירופי מקרים מופלאים הקשורים לסרט הזה, כך שבדיעבד אין לי על מה להתפלא, בטח לא כשהנסים מעורבים בעבודה קשה.
זוהי הפקה פרטית, שלי בלבד, כשמאחוריי עומדים אתם ואתם בלבד. הסרט הזה לא היה נוצר ללא הקהל, הקהילה, ללא חוכמת ההמונים. הקהל שצפה ב"איפה אלה קרי…" ותמך בו בכל דרך וכך עזר לי להחזיר את כל החסכונות שלי, שאותם השקעתי מחדש פה, ב"אפריקה!", ככל טייקון מקומי ובעיקר הקהל שתמך בפרויקט באתר הדסטארט.
אבל לא רק כסף מעורב פה, אלא גם פריצת דרך בתחקיר על "סיאה הילדה מאפריקה" שהגיעה בעזרת איילת עומר, צופה בסרט. בלעדיה כלום לא היה קורה.
תודה רבה למיקרו, סליחה לננו-צוות שיצר את "אפריקה!", הצלמת תמר בן חיים, העורכים שמעון ספקטור וקטי דיאקובה, המלחין רב הפעלים עודד זהבי והעורכים שהביאו את הסרט לגמר: אביב פרס, אורי גלאון וערן מושקטל ולנטע לנדא-סגל, הקריינית הקטנה שלנו.
וכמובן למיכל מטוס, מנהלת פסטיבל תל אביב הבינלאומי לסרטי ילדים ונוער שמארחת אותנו פה היום ומאמינה בי כבר ארבע שנים תמימות.
ועוד תודה קטנה לבחור מצוין שעשה לי הפתעה והתנדב ממש השבוע ליחצ"ן את הסרט בחינם, טוב, לא ממש בחינם, המדינה משלמת, קוראים לו בנימין נתניהו והוא מצא טריק שיווקי מדהים עבורי: לחדש את היחסים עם אפריקה בטיימינג מעולה. כשתצפו בסרט נראה לי שלסתותיכם יישמטו, ממש כמו שלי, בעודי עוקבת אחר אירועי הימים האחרונים. איך היינו אומרים במקומונים בניינטיז? הקדמתי את זמני.
אורך הסרט 46:21 לאו.סי.דיז המעטים שבאולם.
לאחר מכן יש לנו תוכנית ארוכה.
תיהנו ותודה שבאתם.

MAL_7063

ואז החלה ההקרנה. הכל היה בסדר, הסאונד, הכתוביות באנגלית שהיו מתואמות עם העברית, בלי שהספקתי לעשות בדיקה באותו יום (ברור שיומיים קודם עשיתי צפייה מלאה של הסרט באולם זה), אבל טוב שהמקרין עשה זאת בלעדיי, בעת שהתרוצצתי בין הקומות כאחוזת אמוק. עמדתי במשך כל ההקרנה. לא יכולתי לשבת. עקבתי אחר ראשי הקהל ותנודותיו, התעצבנתי כרגיל מהמצלמות ומהסלולרים שריצדו באולם – שכחתי לומר לאנשים לכבות אותם, כמו שאני עושה תמיד, אבל סמכתי על הקהל האיכותני שלי – כמעט על כולם יכולתי לסמוך.

ואחרי ההקרנה, ראיון מורכב עם כלת השמחה ע"י ילדי כיתות המחוננים בבי"ס גרץ, חתימה על ספרים, וקבלת פנים בקפה הסינמטק. למרבה הבושה לא יכולתי להגיע לשם כי הייתי עסוקה עם סיאה על הבמה. אז כל אורחיי אכלו מהמגדנות בעצמם. אני לא אכלתי, ויתרתי על אוכל לפני כמה שנים. זה ממש לא נורא!

הנה כמה חוות דעת של הקהל:

-כל סרט שלך שונה מהקודם ומעניין מאוד. יש בסרטים שלך רגישות ותמימות שמאוד קשה למצוא היום. ראיתי קודם את הסרט ואחר כך קראתי את הספר והבנתי שעשית הפעם סרט המשך על חייה של סיאה. אנה ריבקין-בריק צפתה מראש את דרך חייה של סיאה ואת הרצון העז שלה ללכת בדרכה ואת הראית לנו את זה בסרט. תודה ענקית! (מירי בן מלכה)

-הסרט מקסים בעיני. מאד אהבתי את הטון המאופק, המתבונן שלו, וכמובן את הרוח החברתית-פוליטית במובנה האישי ובמובנה הרחב. היה אירוע מדויק לסרט מדויק. מקווה להתראות בסרט על לילבס ועל אנשי הקרקס
(תמי ניר-גוטליב)

-הייתי עם בתי בת התשע וחצי ומאוד נהנינו. נטלת על עצמך שליחות יוצאת דופן ואת עושה זאת בהצלחה רבה. מרגש להתוודע לסיפורים ולמה שהתרחש שנים רבות לאחר מכן. את מביאה ארצה את העולם וזו גאוותנו. אפריקה בשבילי תמיד תהיה משהו מיוחד:) הסרט עורר בי געגועים עזים למקום ולאנשים. יאללה… התחילי עם הסרט הבא (חביבה רוטשילד)

-סרט רגיש ועמוק, אותנטי, פשוט ולא יומרני. מדווח בעדינות אותנטית ללא מניפולציות מסחריות ונשאר נאמן לספרים המפליאים בפשטותם. מצדיעה לך דבורית שלא נתת להצלחה של נוריקו-סאן לפגוע בקו הצנוע והאנושי (צופית שפאן)

-סרט חכם ורגיש. עשוי מצוין ואנושי ביותר. סצינת היער עם סריקו ג׳וניור היא מהחזקות בסרט. תמצית האמירה השרגלית (עודד  זהבי, מלחין הסרט)

-אהבתי מאוד את הסרט וגם את הבנייה שלו. באמת אפשר להגשים חלומות אם רוצים ואת עושה את זה בגדול. ויפה שאת מצליחה למצוא את "הילדים מהספרים" שתמיד רצית להיפגש איתם (טל אלוני-דגן, 9 וחצי).

-יש משהו מתעתע באפריקה! זה אינו החיפוש המפותל אחר גיבורת הספר, וההתחקות אחריה ברחבי טוקיו ואי הידיעה, כמו הפליאה העצומה למול קריסת הסטריאוטיפ על אפריקה ונשים אפריקאיות וגורלן מול דמותה הססגונית של סיאה ובני משפחתה. והטלת ספק בשאר הסטריאוטופים בהם אנו מחזיקים ושהחברה מסייעת לנו לתחזק אותם.
השיעור הגדול מסרטיה של דבורית שרגל הוא הומניות. מבט אוהב, חומל ומרפא על האחר. היא סוחפת אותנו בניסיון להבין את ילדותנו, להתחקות אחרי גיבורינו ולרגע נוסף לגמוא בצמא עצום את התמימות והאמפטיה שאנו, כבוגרים כה חסרים.
עשו חסד עמכם ומצאו לכם זמן לצפות באפריקה! ואיפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן?
תודה דבורית.
אני כבר מחכה לסרט הבא, ולזה שאחריו. ויש לי כמה רעיונות (שלומית נעים-נאור).

-כל הכבוד על יופי של סרט! (ולדי דבוייריס)

-בכישרונה הרב מצליחה לרגש אותנו בכל פעם מחדש!
גיבורות הילדות שלנו שטרם נמצאו, ראו הוזהרתן🙂 (נעמה אקסלרוד)

-אצל דבורית הענקית
הכל תמיד מיוחד: הקרנת בכורה לסרט אפריקה. ילדים (ג׳) מבית ספר גרץ בתל אביב מראיינים את סיאה הילדה מאפריקה, היא אריקה, רופאה מטנזניה שכל חייה עסקה במניעת התפשטות מחלת האיידס.
אה, והסרט נהדר. לזה כבר התרגלנו (טל שניידר)

-אולם שלם וצפוף מוחה כפיים לדבורית שרגל. איתות לכל הקרנות והערוצים, שמתפרנסים פרקטיקלי מהקהל שכאן, אבל בגלל פוליטיקה לא ברורה, משקיעים בסרטים שברובם הרבה פחות מעניינים אותנו מהסרט הזה ודומיו.
אנחנו כאן! (חנה בית הלחמי)

הטריילר של "אפריקה!" וגם של "איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן?"

אחד הלקחים שהפקתי מהפקת איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן? היא שראוי שיהיה לסרט טריילר.
נכון שאאקוקל"ס הסתדר יפה מאוד שנה ושבעה חודשים בלי טריילר, אבל זה לא אומר שכדאי לסרט להסתובב כך עירום, בלי טריילר, על פני כדור הארץ.
ולכן, כמה שבועות לפני השקת אפריקה! כבר יש לו טריילר חמוד, שמזכיר מאין הוא בא ולאן הוא הולך. מלכתחילה ידעתי שלא אותיר את אחיו הגדול, "איפה אלה קרי…" מיותם וברור שיצרתי גם לו טריילר.

אז הנה אפריקה!

ועם כתוביות באנגלית

וגם איפה אלה קרי…

ועם כתוביות באנגלית.
את שניהם ערך שמעון ספקטור, שערך את הסרט (עם בת הזוג שלו, קטי דיאקובה).
את העריכה הגרפית של "איפה אלה קרי…", עם המסכים המקסימים המוקדשים לביקורות הצופים על הסרט עשה ערן מושקטל.

אחד הנושאים הכי קשים ומדוינים בחדר העריכה בעת העבודה על אפריקה! היה עד כמה להזכיר את הסרט הקודם, עד כמה הסרט הזה צריך להתייחס אליו, כמה יהיה דומה או שונה, האם באמת הצופים מחכים לראות עוד מאותו דבר? האם זה משהו שאני כיוצרת הסרט צריכה להתחשב בו?

בסופו של דבר ואחרי חצי שנה כל השאלות הללו מצאו את פתרונן לשביעות רצוני ורצון העורכים.
אני מאוד מאוד סקרנית לדעת איך יתקבל אפריקה! בציבור, אבל רק אגלה שיש לו ד.נ.א שונה משל אאקוקל"ס, אני חושבת שהוא נותן יותר זמן לגיבורים שלו להתבטא ולהציג את עצמם.
– מועד וכרטיסים לפרמיירה של אפריקה! (8.7, 13:00)
– והקרנה נוספת לאיפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן? בסינמטק ת"א (16.7, 16:00).

איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן? | יולי 2016

נכון שיש הקרנות משמחות של איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן? ביולי, אבל החודש עומד בסימן הפרמיירה של אפריקה!, אחיו הקטן של אאקוקל"ס.
כמו שחדי המחשבה יכולים ודאי להבין, שמו הקצרצר של הסרט החדש הוא אנטי-דוט לשמו הארוך של הראשון, שאין כמעט איש בעולם שמסוגל לומר אותו בלי להתבלבל.
אז כזו אני, אישה של קצוות, מסרט ששמו בן שבע מילים, לסרט עם שם בן מילה אחת.

אם להתחיל בפרמיירה האמורה, הרי שהיא תתרחש ב-8 ביולי, הוא יום שישי, בשעה אחת בצהריים.
תומכי הדסטארט ומקורבים למלכות קיבלו הזמנות ואף אישרו את בואם. ומי שלא אישר את בואו: עוד לא מאוחר!.

Africainvitation

ומה באשר להקרנות איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן? ביולי 2016?
הנה:
ראשון, 3.7, 18:00, נהלל
שני, 4.7, 10:30 מזכרת בתיה
רביעי, 6.7, 20:00, שכניה
שבת, 16.7, 16:00, סינמטק תל אביב
ראשון, 17.7, 20:00, מסע נשי, רעננה
רביעי, 20.7, עין גדי

ובמלאת שנה ושמונה חודשים להקרנות הסרט, הנה גם הטריילר שלו:

והנה כמה דברים שקרו עם הסרט ביוני:
פגשתי, בטווח זמן של שבוע, הן את המורה שלי בכיתה א'-ב' והן את הגננת שלי.

מה עוד צפוי לי במסעותיי עם איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן? מה? חזרתי מדיור מוגן עד 120 ברמת החיל. בראשית הערב באה יפהפייה אחת ושאלה אם אני זוכרת אותה. אמרתי שלא כל כך, והיא ניסתה לעזור לי: "כיתה א' ב', בי"ס גורדון?", אה! המורה בלהה! וויי, איך נשנקתי. דליה תלמי, רעייתו של מנחם, גם הם מדיירי המקום, שאלה אותה אם הייתי תלמידה טובה, והמורה בלהה אמרה: "הכי טובה! איזה מחברות היו לה!" למרבה הצער תוך כמה שנים נמוגה חריצותי 😦. המורה בלהה, שגרה באותו רחוב בו גרתי, זכרה אותי גם כשהייתי תינוקת, ואפילו מה הכי אהבתי במכולת של הניה: בננה מצופה בשוקולד. מי היה מאמין. ואז הצטלמנו. אחר כך סיפרה לי אישה אחת שהייתה ביפן עם בעלה שהיה בצי הסוחר ושהשיקה שלוש אוניות! ובסוף אמא של אילנה דיין באה לומר לי שהיא מעריכה את העבודה הקשה שלי וכולם נורא נהנו ומחכים לאפריקה! 🙂 בסוף לבי לא יעמוד בכל הדרמות האלו

bilhaa

ושבוע לאחר מכן הגננת חביבה:
זה הזוי ועוד יחקרו אותי בחשד לחטיפת נשים מדיור מוגן עד 120, אבל נשבעת שהכל אמת. צירוף המקרים די מדהים. בשבוע שעבר פגשתי את המורה בלההhttp://tinyurl.com/znfewef בהקרנת איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן? בסניף רמת החי"ל ואילו היום, בסיום סבב הרשת של "עד 120" הגעתי להוד השרון ושוב ניגשה אלי אישה ושאלה אם אני זוכרת אותה. הפעם ניצחתי וזיהיתי במיידי את הגננת חביבה מטרום חובה. אין לתאר את ההתרגשות. היא אמרה שלא השתניתי;) אבל מי שבאמת לא השתנתה זו היא, שפניה נשארו חמודים כשהיו. הנה! בשבוע הבא אפגוש כנראה את המיילדת שלי ולאחר מכן……..
haviva

כך אטפל באפריקה!
נכון אחרי שמגדלים ילד ראשון חושבים שיודעים כבר הכל? אז ככה אני אחרי איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן? עם אפריקה! (כדור בגב נמצא בקטגוריה אחרת, מכל מיני סיבות). למדתי כל כל הרבה ביותר משנה וחצי שעברו מאז יצא "אלה קרי…" לאקרנים, וכמעט שנתיים מאז שסיימתי את העבודה הרשמית עליו, שבאמת, שום בי"ס לקולנוע ושום קולנוען-על לא היה יכול ללמד אותי. וזה למה? כי אין אף אחד שעושה כל כך הרבה דברים לבד בתהליך יצירת הסרט וממלא כל כך הרבה פונקציות, כמוני. אבל יש כמה לקחים מאוד דרמטיים שהפקתי, כמה דברים שלא אחזור עליהם לעולם, שהקלו על חיי משמעותית:
1. לא שולחת את אפריקה! לפסטיבלים. לא בישראל ולא בעולם. בישראל מסיבות ידועות ובעולם מאחר שזו עבודה שגוזלת הרבה מאוד אנרגיה, זמן וכסף ושכרה לא בצדה. על משלוח "אלה קרי…" לפסטיבלים הפסדתי לפחות 20 א' ש' ואני חוששת שיותר. למדתי לא מעט דברים תוך כדי: למשל, שהלקטורים בפסטיבלי חו"ל (באשר לארץ אין לי ראיות) לא צופים בכל הסרטים שמגיעים אליהם ומשתמשים בגוגל, בסינופסיס או במידע על החברה/ המפיצים מהם הגיע הסרט, על נוכחותו בפסטיבלים אחרים, בעיקר מה-A, B ליסט. וכמובן, אם הסרט השתתף בעת יצירתו בחממה זו או אחרת, וכמובן כמובן שם הבמאי ועד כמה הם מכירים אותו. לא רק זה, לעתים גם אין קשר בין חוו"ד המצוינת שהגיעה מהפסטיבל (חלקם מציעים זאת) לבין העובדה שהסרט לא התקבל אליו. ברגע שהבנתי את זה (לאט-לאט), החלטתי שזהו, חלאס. נו מור פסטיבלים. כך שסלע נגול מעל לבי.
2. לא מציעה את הסרט למפיצים. יש בישראל מעט מאוד מפיצים ולפחות שניים מהם, כדי שלא להכליל, לא צפו ב"אלה קרי" כששלחתי להם אותו. תיק-תק, חיסלתי את סאגת המפיצים. הכירו את עצמי, המפיצה לעצמה בלבד. אז זה לא שאני האחים היימן שיש להקים מקדש על שמם, אבל אני עושה כמיטב יכולתי.
3. צמצום מוחלט עד ויתור על משלוח הסרט לגופי שידור ולקרנות קולנוע. את אפריקה! שלחתי לקרן אחת ולגוף שידור אחד. פעם אחת. אל תעצרו את נשימתכם בבקשה. זהו ניסיון אחרון בהחלט (וראשון לאפריקה!). ברגע שלא הייתי עסוקה בשכתוב ומשלוח אין סופי של הגשות מנג'סות לכל הקרנות והגופים בישראל קיבלתי עוד כמה חודשי חיים במתנה, שלא לומר שלווה ויכולתי להתמסר ליצירת הסרט ברוגע. וזה אושר גדול אחרי שבעים מדורי הגיהנום שעברתי עם "אלה קרי…" יבדל"א.
4. וגם לא שולחת את מחמלי לטקסים ולתחרויות: לא פרס אופיר (אופס, חסכתי 850 ש') ולא פורום היוצרים הדוקומנטריים. עוד אמצעי להפחתת עוגמת נפש ותימהון אין קץ. בהחלט, יש מחיר לחופש ולאי השתייכות למעגל זה או אחר.

מהנעשה בתאגיד השידור החדש.